האלוהות לא מחכה באוניברסיטאות או בהיכלים של המשכילים הגדולים; היא נמצאת ממש כאן על הרצפה, בבית המלאכה הפשוט של הסנדלר או על קרשי העץ של רפסודה ישנה.
בחדר העבודה הדל בגורליץ של תחילת המאה השבע-עשרה, נפקחות עיניו של יאקוב בהמה לראות את סודות היקום מתוך ניצוץ שמש בודד שהשתקף מצלחת בדיל פשוטה. הסנדלר הגרמני חסר התארים, שכתביו נרדפו ככפירה על ידי אנשי הכנסייה המלומדים, מבין בעיניים חשופות כי החומר העור השפל והנמוך ביותר הוא-הוא הלבוש החיצוני של האור האלוהי הכמוס ביותר. הוא מצית בלי לדעת את הרומנטיקה שתוליד לימים את הרמן הסה. באותם רגעים עצמם, במזרח אירופה, אוחז התם של רבי נחמן במנעל המשולש והמעוות שלו ומסרב להשוות אותו לעבודות של אחרים או לתקן את יצירתו מול דרישות השוק; עבורו, השילוש שבמנעל אינו פגם עיצובי שיש ליישר, אלא המבנה השלם, המאוזן והמוחלט של הקיום כולו. הוא טועם בלחם יבש טעם של מעדנים ומולך על התודעה שלו חסין מפני ספקות. הרחק משם, בקצה הנהר של הספר "סידהארתא", המשקל כולו עובר אל ואסודבה, בעל המעבורת האנאלפבית שכל כוחו הוא בהקשבה שקטה למים. המשוט שלו נע בין גדה לגדה, בין קודש לחול, מחבר את הניגודים של העולם בתנועה הלוך ושוב שממיסה את האגו, והופכת למקלט האחרון שבו יכול החכם המרוסק להניח את עול המילים והמחשבות.
הם כולם פנים של מהפכה קיומית אחת: מלחמתה השקטה של התמימות והפשטות בתבונה המתוחכמת, הצינית והמנוכרת. הרי החכם של רבי נחמן וסידהארתא של הסה נודדים בעולם, מנתחים את החיים עד העצם וצוברים תארים – אבל מוצאים רק בדידות וייאוש, כשהשכל שלהם הופך לכלא האישי שלהם. החקירה השכלתנית פועלת כמו מנגנון נתיחה אכזרי – היא מפרקת את המציאות לחתיכות ומבודדת את הפרטים כדי להבינה, ובתוך כך רוצחת את נשמתה החיה והופכת את האדם לאפיקורוס, יצור מנותק, עקר ומרוקן מכל חיוניות, העומד מול יקום מפורק ומת.
המחט רואה.
בכל דקירה בבשר העור של המנעל המשולש, או בהשתקפות של שמש בכלי עבודה, הסנדלר המיסטי קורע את מסך הפילוסופיה וחושף אמת קדושה ששום ספר לא יצליח להכיל.
השכל הוא שקר.
בעוד האנשים המתוחכמים טובעים בהשוואות חברתיות ובביקורת עצמית, הנשמות הפשוטות האלו שוקעות כולן אל תוך העשייה עצמה. הן משחררות את האגו, מבטלות את התביעות של החברה ומחריבות את מגדלי השן של ההיגיון הקר. התודעה שלהן כבר לא מחפשת הגדרות ואישורים בחוץ; היא חיה בהווה מוחלט, כמו המים של הנהר שנמצאים בנביעה, באשד ובים בבת אחת, ללא עבר וללא עתיד. המלאכה היומיומית והנמוכה ביותר הופכת עבורן לשער קדוש. המפגש הישיר הזה של הידיים החשופות עם החומר הגס והמרופט מתגלה כמעשה מרכבה קוסמי: לא עיסוק הישרדותי לשם פרנסה, אלא התיקון האמיתי של העולם הזה – הורדת השכינה הגולה והמבוזה בחזרה אל האדמה, ואיחוי השברים של התודעה האנושית שנקרעה מן השלם על ידי הדעת המיוסרת.
כשהרמן הסה מוביל את סידהארתא הלמדן לנטוש את המילים, להקיא את המחשבות המיוסרות שלו ולהשתטח על האדמה מול הנהר לצדו של זקן פשוט, הוא מבצע למעשה את התיקון של רבי נחמן: כניעה מוחלטת לפשטות. זוהי ההבנה שהשכל לבדו הוא קליפה ריקה, וכי רק בוויתור האמיתי על הניסיון "לדעת הכל", נחשפת האמת הטהורה שממלאת את המציאות כולה.
מוטב לנעול נעליים עקומות מאשר לרדוף אחרי פילוסופיה ישרה שתשאיר אותך יחף. בזמן שהאינטלקטואלים המיוסרים מתווכחים על משמעות החיים, הסנדלר כבר מזמן תפר להם את הגאונות לתוך הסוליה. אפילו לאופולד בלום, שנדד ברחובות דבלין של המאה העשרים וברח מכל המילים הגדולות של הלאומיות והדת, ידע שהשמיים נמצאים לפעמים פשוט בתוך נתח כבד חזיר מטוגן או בפיסת עור ישנה. אלוהים, כך מתברר, מעדיף את מי שמפסיק לחשוב ומתחיל פשוט לחיות.
— נחתם בדם המחט ובזרם הנהר, בין עור קרוע לאור אינסוף.
