השנה היא 2126. בעולם שבו הפנים שלך הם הסיסמא שלך להכל, אנשים כבר לא מעזים להראות את פניהם בציבור. כבר בלידת כל תינוק, פניו נסרקות ומוטמעות במערכת, והזהות שלו ננעלת בתוך מאגר נתונים גלובלי שמלווה אותו לכל אורך חייו. כל חשיפה קטנה עלולה להוביל לגניבת זהות, לאובדן שליטה על החיים ואפילו למחיקה מוחלטת מהמערכת. הרחובות מלאים במסכות, פילטרים והסתרות; והאמון בין אנשים כמעט ונעלם. מפגשים מתקיימים מרחוק או מאחורי שכבות הגנה, והפנים שהיו פעם סמל לאנושיות ולקשר הפכו לסוד מסוכן. בתוך המציאות הזו, מעטים בלבד מעזים לחשוף את עצמם באמת, בידיעה שזה עלול לעלות להם ביוקר.
מערכות יחסים הפכו זהירות ומחושבות. אנשים כבר לא נפגשים בציבור, הם מתקשרים דרך זהויות מעובדות, גרסאות בטוחות של עצמם. מבט בעיניים הפך לאקט אינטימי ששמור מאחורי דלתות סגורות, והאמון – למשאב נדיר ויקר יותר מכל חומר גלם. תחושת חרדה תמידית מרחפת מעל המרחב הציבורי, כל אדם הוא פוטנציאל לאיום, כל אינטראקציה מלווה בחשד.
בתוך מציאות קפיטליסטית זו גם הביטחון הפך למוצר. לא כולם יכולים להרשות לעצמם הגנה מלאה, והפערים החברתיים ניכרים על פני השטח, או ליתר דיוק – על פני המסכה. מי שאין בידו אמצעים מתוחכמים, נאלץ להסתפק באמצעי הגנה בסיסיים, חשופים יותר לפריצות ולניצול, בעוד שהאליטה מתכנסת בתוך שכבות מתוחכמות של הגנה. כך נוצר מדרג חברתי חדש, שבו מידת הסיכון שלך להיראות ומידת היכולת שלך להתגונן מגדירות את מקומך בעולם.
בתוך מציאות זו פועלת NADA – חברת בוטיק שמייצרת מסכות אקסקלוסיביות למעמד הגבוה. המסכות עשויות מתכות נדירות ויקרות המסוגלות לשבש ולהחזיר גלים אלקטרומגנטיים, ובכך לחסום אמצעי מעקב וזיהוי פנים. אך מעבר לפונקציה ההגנתית, המסכה היא גם סמל סטטוס: ככל שמעמדך גבוה יותר – כך גוברת רמת ההגנה הנדרשת, ובהתאם גם יוקרת הפריט.
הסיכון להיות מטרה לגניבת זהות הופך לסמן חברתי חדש. העיצוב שואב השראה מעולמות עתידניים וממקורות היסטוריים. לצד השפעות ברורות מעולמות כמו Dune, המסכה מתכתבת גם עם דימויי שריון אבירי ועולמות קלאסיים של מעמדות, שבהם ההגנה הייתה כרוכה בהצהרה חזותית של כוח וזהות. בדומה לשריונות שהיו לא פעם גם פריטי לבוש טקסיים, NADA מבקשת לאחד בין פונקציה לאסתטיקה, הגנה וסמליות.
ובמרחב הזה, שבו הפנים מוסתרות והזהות הפכה לסחורה, עולה שאלה אחת: האם ניתן עדיין להיות אדם, כשאין לך פנים להראות?
העבודה נוצרה במסגרת קורס עיצוב ביקורתי בהנחיית גיא שגיא, במחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל. במסגרת הקורס התבקשנו לדמיין אובייקט מעתיד אפשרי ולהביא אותו אל ההווה, כחפץ ממשי המוצג בפני הקהל. נוצר ע״י עמית רון ויואב פאול.
