דיאלוג מורכב עם אלוהים ועם החברה הישראלית
בימים אלה נפתחת בפני הקהל תערוכה מיוחדת של משה גרשוני, המשתרעת בעוצמה על שני חללי גלריה גבעון ומזמינה התבוננות מעמיקה בעבודותיו.
משה גרשוני אינו אמן נח, אבל כאלה הם יחסי משפחה, אינם נוחים וצריך לדעת להתמודד איתם. כך גם יחסיו עם אלוהים, כמו של "היהודי הטוב": מצד אחד הוא מדבר עם אלוהיו, ומצד אחר מתריס ומבקש תשובות להוויית החיים ומשמעותם. בחלל של גלריה גבעון העבודות מעודנות יותר, אם אפשר לקרוא לעבודותיו של גרשוני מעודנות. הלבן נוכח בהן בווריאציות שונות של דגלים, אך אין בהן תחושת "גאווה ריקה" המאפיינת חלקים גדולים מהחברה הישראלית כיום. ההפך הוא הנכון, הדגל שלו הוא דגל של כניעה, לשותפות עם כוחות הרוע. גרשוני כבר אז ראה את אשר החברה הישראלית מסרבת לראות היום. הוא ראה אותנו, הישראלים, מוכתמים בדם הברית עם השלטון, לעג למוסריות הצבאית שטופחה במשך עשרות שנים, ובז לדתיות שהצליחה ליצור תחליף למחשבה יהודית אותנטית.
גוף היצירה – כאב, זעקה וטקסט כחומר
בחלל השני בפורום גבעון אין מנוס מכאב בצבע של דם. גרשוני אינו מזמין את הצופה רק להתבונן בעבודותיו; בחוצפה ישראלית מסוימת הוא חודר לתוך הקרביים ומוציא אותם החוצה. הצופה עומד המום מול גוף העבודות, אינו מצליח לבלוע את הכמות והאיכות. פסוקי תהילים זועקים מתוך הנייר, מילים שחורות חרוטות ככתובת קעקע בבשר החי.
"אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" זועק הפסוק מתוך מריחות צבע ושריטות נייר. גרשוני מטיל ספק בחרטה ובתשובה של העם, אך גם אינו שוכח להשאיר את הדלת פתוחה למקרה ש…
עוברים ושבים נכנסים לתערוכה ושואלים את בעלת הגלריה, נעמי גבעון, האם העבודות נעשו בעקבות המלחמה, בלי להבין שגרשוני הצליח לפצח את הקוד התרבותי שלנו, שאחד המאפיינים המרכזיים שלו הוא חוסר היכולת לחיות בשלום, לא עם עצמנו, לא בינינו ובטח שלא עם שכנינו. אנחנו עם שכל כולו קונפליקט פנימי וחיצוני, ואת זאת ניתן לחוות בתערוכה של משה גרשוני.
"נס" – ניסיון, גדולה ומשמעות
השם שהתערוכה קיבלה, "נס", מתאים מאוד לעבודותיו של גרשוני. במדרש בראשית רבה דנים חז"ל במילה נס: "נתתה ליראיך נס להתנוסס", נס מלשון ניסיון, וכן מלשון גדולה, שכן הניסיון נועד לגדל את האדם בעולם. התחושה מחוויית התערוכה היא יותר של ניסיון מאשר של קבלת ברכה כלשהי.
יש גם עבודה שלא הצלחתי לצאת ממנה בשלום; היא מוצגת בקומה השנייה של גלריה גבעון. עבודה בשרנית, עם מריחות צבע עמוסות של ירוקים ואדומים. בעבודה זו לפתע ראיתי את החיילים שלנו רצים אל תוך התופת, יורים לכל עבר ורצים בבהלה, כששלוליות של דם למטה. ולנוכח המציאות הזו, מתוך עבודה אחרת, גרשוני מכריז ואומר "חייל טוב". כולי תקווה שבעתיד הקרוב נוכל להתבונן בעבודותיו של גרשוני מתוך קריאה של המתח הפנימי של האדם בלבד, ללא קורבנות אדם ומלחמות פוליטיות. עד אז גרשוני ימשיך להדהד בצעדינו ברחובותיה של הארץ הזאת, "האוכלת את יושביה".
שדה האמנות והמורשת של גרשוני
בזמן ששדה האמנות הישראלי מתקוטט ונלחם נגד ביטול הפרסים בתחום התרבות, גרשוני מעלה לנס ערכים של חמלה ועשיית צדק. הוא היה מדור הנפילים שסירבו לקבל פרסים מידים מוכתמות בדם, מצפונו היה ללחם חיקו וכל הווייתו – יצירה שלא על מנת לקבל פרס.
כעת האמנים יחד עם האוצרים ומוסדות תרבות דנים מה מותר להם להציג ומה לא. אצל גרשוני לא הייתה קיימת שאלה כזו; הוא לא ביקש רשות, הוא פעל מתוך דעה מגובשת ויושרה פנימית, נגע בכל סוגי הטאבו בלי לחוס לא על עצמו ולא עלינו.
יהודה רחנייב הוא אוצר אמנות, יזם תרבות ואיש תקשורת הפועל במרחב שבין אמנות, זהות וחברה. עוסק בפיתוח והובלת פרויקטים תרבותיים, כתיבה ועריכה בנושאי תרבות ואמנות, ובהנכחת קולות ושאלות שנדחקו לשוליים של השיח הישראלי.
התמונות באדיבות גלריה גבעון
