בתוך הגדר, ידו פשוטה קדימה, החוצה, אל ההמון; גופו לבוש סמרטוטים, מלוכלך עד מאוד, פרצופו מלאכי

וזך, יודע כל. ההמון בבירור מודע לקיומו, אך מתעלם. לא ברור מה חטאו, אם אכן חטא, אך חשיבותו הלא

נאמרת פורצת את תודעת המתבונן על הסיטואציה. העיר ישנה, מפוארת באיפוק, מתוחזקת במידה טובה.

האנשים לבושים טוב, אפור, חום. אווירה של נימוס הגיוני. השמיים עשויים מכל הצבעים. אפשר לראות

שהאנשים הם ברובם מים. אפשר להבין שכולם כנים לגמרי, ועם זאת, סוכנים חשאיים של משהו. לפעמים

עובר סוג אחר לגמרי של אנשים – כאילו שנגזרו מעולם אחר, אבל מהר מאוד הם הופכים לאנשים מנומסים

יחסית, לבושים אפור וכחול כהה וחום. מזווית מסוימת נראה שהם כולם אותו האיש, וחסר בהם משהו;

איזה ניצוץ. אין שם נשים, רק גברים. אין תינוקות, אין ילדים. הקהל הולך באותו כיוון, ולא חוזר אחורה, אולי יש מקום שבו נוצר, אולי במקום אחר מתפרק. המדרכה עשויה בשר נושם. 

בתוך הגדר, לבוש קרעים, הוא פועה, והאנשים מסרבים להסתכל, למרות שבבירור שומעים, למרות שבבירור מקדישים חשיבות לפעיה. אולי הם עבדים שלו. ואם הם עבדיו, איך הגיע למצב הזה? למה שמישהו יצטרך עבדים? הם זזים כבשר אחד. הוא לא זז איתם. מביט בהם חולפים על פניו, הולכים לאותו כיוון שהוא אינו שותף לו. נדמה שנחלים עלומים זורמים מהם אליו, עד שאפשר לחשוב שהוא תופח, למרות שהוא מעולם לא גדל; קפוא בתנוחתו, חמים, אך עורו קריר, לחייו הבריאות אדומות קלות, אפו קטן. שני אנשים עוצרים לדבר.

אתה בעז הנכון?

לא. אני בעז הלא נכון. אתה? אתה בעז הנכון?

לא. אני בעז הלא הנכון. חבל ששנינו מדברים כך.

נכון. עדיף אם היינו שותקים. כל עוד הוא לא מדבר אין לנו מה להגיד.

שמעת פעם את קולו?

לא. שמעתי פעם על קולו; הסיפור מספר על קול פעמונים בהיר וזך, כאילו יוצא מהמעיין עצמו. טהור ויפה עד לכדי שהמלאכים בוכים ממנו.

אני שמעתי שנשמע שהוא עתיק. שבאפריקה הוא היה טווה הגורלות של הכפר. מכובד ופשוט עם חוטיו

האדומים, הוא נתן שפע.

אה. אני מבין שאתה מבעלי המחשבה החדשה.

אה… אפשר להגיד. אני לא בדיוק יודע. אני מנסה בשביל בעז הנכון.

בעז הנכון יודע.

בעז הנכון יודע.

…לו רק היה אומר משהו.

אלה פני הדברים. כבר אלפים על גבי אלפים של שנים.

אז מי זה בעז שעושה את כל הדברים?

זה הכל סוכנים כמונו. וגם אתה וגם אני יודעים כמה אנחנו רחוקים מהאמת. יש לנו בעיקר את המחשבה

שתעשה כאילו בעז כאן, נוכח, פעיל. אבל בעז לא כאן, נוכח, פעיל.

אתה שמעת את התיאוריה שהוא כלוא בבועה?

שמעתי את כל התיאוריות. על קרח, על בועה, על שד, על קללה. הכל שמעתי. כרגע בחזית המדע להצלת

הבעז יש תאוריה על רגע שנשמר כרגע מושלם, שאי אפשר לברוח ממנו ואי אפשר לחזור אליו, ובו בעז

כלוא, לא יכול או לא רוצה להשתחרר, מחכה שנכין את הרגע לרגע מושלם דומה – – אבל איכשהו אי

אפשר, גם המושלמות של הרגע הייתה בבעז בעצם, ולא ברגע בעצמו. זה היה השילוב המושלם של רוגע

ושקט וחברות, ובעז לא יכול פשוט לעזוב את זה; אם נמשיך ונזכר בדמות של בעז המקורי, הוא היה די

פשוט, ותם, ולא זז הרבה. וזה הפחד שלנו. שהוא לא יזוז עוד לעולם.

גם אני פוחד מזה. מה נעשה בלעדיו?

מה שעשינו עד עכשיו. כמיטב יכולתנו.

אני חושש שמיטב יכולתנו לא מספיק עוד. ככל שעובר הזמן מתפרק המרקם, מתרחק הניצוץ, הזיוף נבנה

על גבי הזיוף על גבי הזיוף, ובעיקר, המחסור הבסיסי בחיים ניכר כל כך, שהקרבה שלנו אל המוות היא

אינסופית. אבל לא כמו שהייתה אינסופית כשבעז היה חי לגמרי – אינסופית מהסוג שהחיים עצמם הופכים

למוות לפני שנחיו (ולא אחרי). הלוואי והיינו יודעים מה לעשות.

לפעמים נראה לי שניסינו הכל.

אי אפשר להגיד שלא עשינו התקדמות.

עשינו, אכן עשינו. רבה, ומועילה. אך בסופו של יום עלינו לחכות לבעז שיגיד את דברו. אם לא יגיד – כל

עבודתנו לא שווה מאום.

שמעת את התיאוריה החדשה על תסמונת החטוף?

קווים כלליים.

התסמונת שמצאנו קווים לדמותה טוענת שכל אדם הוא בעצם חטוף של הסביבה בה גדל, וחייב להתנהג

בצורה שתתחבב על חוטפיו על מנת לקבל את צרכיו הבסיסיים, או מעבר להם. יש לנו חשד סביר שבעז

לוקה בתסמונת בצורה חריפה, וזו אחת הסיבות לריבוי הסוכנים; כל אחד אמור לתקשר עם חוטף אחר. לו

רק בעז היה אומר את דברו, כל זה היה נגמר והיינו יכולים להפסיק עם כל המדורים הדפוקים וכל המחלקות

האלה שמתעסקות במני זוטות הזויות. קולו של בעז יאחד במילה אחת את כולנו לאחד, זך ויפה, וישים קץ לכל החוטפים והחטופים.

חשבת פעם מה יקרה.. אם זה לא יהיה כך?

אם זה לא יהיה כך?? אתה יודע שאנחנו לא מדברים על זה,

אבל הנה אנחנו מדברים. מה אם בעז ידבר ויהיה סתם? סתום? לא מעניין? לא חשוב? מה אם הסוכנים

התעלו על היוצר?

אבל עדיין אין לנו את הדבר המרכזי; אין לנו חיים.

יש קבוצה שעובדת.. על משיכת החיים מבעז. על מציצת החיים עד לא יישאר בו כלום.

זה זדוני. זה מרושע. הפקידות שהפכה לעולם.

מה בעז יכול לעשות? הוא לא יכול לעשות כלום. הוא עדיין חושב שהוא מקבץ נדבות. אנחנו לא יכולים

להמשיך ככה. פקידות או לא פקידות.

חייבת להיות איזו דרך להעיר אותו. אני חייב להאמין

ומה אם אין? מה אם אין? נמשיך לבזבז ככה את כל השנים – רעות, חולות, מתות, מטות לנפול? אנחנו

הולכים ונמחקים וכלום לא קורה.

זה לא נכון. אתה טועה. עשינו עבודה טובה. המצב מאוד השתפר. אתה לא זוכר את התקופה שהפקידות

שכחה מקיומו של בעז הנכון? שהיינו רק בעז הלא נכון, אומר מילים לא נכונות.. שנשמעו לכל העולם נכונות.

כל החוטפים היו מאושרים. אבל הפשיעה נגד החיים הייתה כל כך קשה עד שהפקידות החלה להתפורר

מבפנים; אמות המוסר הבסיסיות, התנהגות אנושית, הבנה של מה זה לחיות – הכל נעלם ונשאר רק כעס,

רשעות, כאוס, פחד, אפסות. זו הייתה תקופה נוראית.

אתה צודק. אין לי הנאה בדבר דברי כפירה. איני יודע מה עוד לעשות.

אתה יודע מה רבות האימרות של פקידי החוכמה על סבלנות וקבלה.

סבלנות וקבלה סבלנות וקבלה. לפעמים אני חושב שזה כל מה שיש לנו כאן! אני רוצה כבר שמשהו יקרה.

שאיזו אש תפרוץ! שהדם ישתולל כמו לבה משוגעת!

אני לא חושב שזה הכיוון. אני לא חושב שזה בעז הנכון. כל הדוחות האחרונים מצביעים שבעז הנכון די

שקט ונעים.. שכל הבלאגן היה מצד הפקידות כדי להתמודד עם בעיות מאוד מאוד גדולות.

הפקידות הוותיקה והטובה.. עשינו כל כך הרבה במהלך השנים. נשמח כל כך לחזור לחול הים, לשקוע לדפי

האינסוף של נשמתו של בעז הנכון. אני רק רוצה להיות קרוב אליו, להתאחד לתוכו.

אתה מאמין שהיו כאלה שהתאחדו לתוכו?

שמעתי סיפורים. אני לא יודע. הלוואי שישאב כבר את כולנו.

אני גם שמעתי סיפורים קשים על ימי התוהו – שהפקידות הייתה במריבות בינה לבינה, ולא ידעו מה לעשות

יותר, לאיזה כיוון לקחת את הבעז, איך להתמודד, איך להחליט דברים.

כן. זו הייתה תקופה קשה. מזל שהפקידות התאחדה.

חבל רק שלא ידענו כל כך הרבה זמן על קיומו של בעז הנכון. ששכחנו. שהזדהינו עם בעזים לא נכונים

וקולניים.

מי שכותב אותנו עכשיו זה בעז הלא הנכון.

כן. זה מוזר לחשוב על זה. בנאדם שלם מזדהה עם עצמו וחושב שהוא זה הוא אבל הוא בכלל לא הוא. בעז

הנכון לא מדבר.

לפעמים אני חושב שלו רק בעז הלא נכון היה שותק מספיק זמן, בעז הנכון היה מדבר.

אני מסכים איתך. לפעמים אני חושב שזו הסיבה שבעז הלא נכון מדבר כל הזמן – שהוא מפחד פחד מוות

מהדבר היחיד שהוא שואף אליו; שניפוץ העצמיות שלו עלול להיות כל כך חזק בזמן ההיתוך אל תוך בעז הנכון, או אפילו בהיעלמותה המוחלטת אל תוך בעז הנכון, שהוא כמו וירוס שלא מסוגל לעזוב.

אני חושב שבעז הלא נכון ובעז הנכון הם אותו בעז. הם הופרדו ברגע קשה ומאז לא הצליחו לחזור להיות

אחד. וכן, בעז הלא נכון לקח איתו את הדיבור, הפעלתנות, הרעש, האנרגיה. בעז הנכון נשאר עם השקט,

התחושה, האמת הפנימית, ההווייה. כל מה שבעז הלא נכון כל כך חולם עליו.. אבל תמיד יש הרגשה שאם

בעז הלא נכון ובעז הנכון יתאחדו משהו מהעומק של בעז הנכון יעלם; כאילו הוא יתלכלך בפשעי העולם.

כן, זו הרגשה שגם אני מרגיש. מעניין מה בעז הנכון רוצה; אני חושב שהוא רואה את העולם לגמרי אחרת.

אולי כמקום נעים, פשוט, שהרוח נושבת בו נעימה והלילה צונן. שהוא רוצה לחוות את זה, וגם, בפעם הראשונה, מגע אישה. אני חושב שהוא מתגעגע למגע.

גם אני חושב כך.