בְּחֵפֶץ: אוֹנְתּוֹלוֹגְיָה נִמְהֶרֶת לִימֵי מַתֶּכֶת נוֹשֶׁקֶת מַתֶּכֶת

"כְּשֵׁם שֶׁאֵינֶנּוּ קוֹנִים נַעַל עַל מְנַת שֶׁתְּרַפֵּד אֶת רַגְלֵינוּ לָנֶצַח, כָּךְ אֵינֶנּוּ מַאֲמִינִים עוֹד בְּהִשָּׁאֲרוּת הַיְּחָסִים בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ פֻּרְקָן וּפְרֵדָה."

23 ביוני, 2026

בְּחֵפֶץ: אוֹנְתּוֹלוֹגְיָה נִמְהֶרֶת לִימֵי מַתֶּכֶת נוֹשֶׁקֶת מַתֶּכֶת

0

"ג'וֹן יַקִּירִי, חִבּוּטֵי הַמִּטָּה חִבּוּטֵי חִבּוּטִים הֵמָּה, וּבְכָל זֹאת, אֵינֶנִּי סָבוּר שֶׁעָלֶיךָ לָחוּשׁ אַשְׁמָה, אוֹתוֹ רֶגֶשׁ מְמַלְצֵר וּצְמִיתִי מֵהָעוֹלָם הַיָּשָׁן, עַל בִּקּוּרֶיךָ הַלֵּילִיִּים אֵצֶל בֶּטְסִי הָעֲסִיסִית שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת הַלְּבָנִים וְהַשְּׁחֹרִים…נִתָּן לְהַחֲשִׁיב כָּל תְּשׁוּקָה מִתְּשׁוּקוֹתֵינוּ לְאֻמָּה נִפְרֶדֶת וְנִבְדֶּלֶת, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהּ הַזְּכוּת לִכְפּוֹת עַצְמָהּ עַד כְּדֵי מִמּוּשׁ, אַךְ שֶׁאֵין בְּכוֹחָהּ לְחַיֵּב אֶת אֵלּוּ שֶׁתַּגַּעְנָה אַחֲרֶיהָ. מִכָּאן שֶׁאֵין לִרְדּוֹת בַּחוֹפֵן אוֹתָנוּ אֶלָּא לַחֲפֹן בְּחֵפֶץ עַיִן וּבַחֲלָצַיִם נְכוֹנִים…זְכֹר שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ שַׁיָּךְ לְחַיִּים וְלֹא לַמֵּתִים, וְדָבָר זֶה נָכוֹן גַּם לַמֶרִי הָאֲהוּבָה שֶׁהָלְכָה מֵעִמָּנוּ בְּטֶרֶם חֵטְא. בַּל תִּתֵּן לָאַהֲבָה שֶׁרָחַשְׁתָּ כְּלַפֶּיהָ לִרְדּוֹת בַּחֲשָׁקֶיךָ הָרַעֲנַנִּים וְהַתּוֹפְחִים כְּלַפֵּי גְּבֶרֶת הֶמִינְגְס" 

(תּוֹמַס ג׳ֶפֶרְסוֹן, צַדִּיק בְּנִאוּפוֹ יִחְיֶה: מִכְתָּבִים אֶל וֵיילְס אֶפְּס, עַמּוּד 57, הוֹצָאַת אֲחֻזַּת מוֹנְטִיצֶ׳לוֹ)

"אַהֲבָתֵנוּ נִשְׁעֶנֶת עַל כִּרְעֵי הַטָּעוּת הַנּוֹרָאָה שֶׁשְּׁמָהּ אֱלוֹהִים. אֶל הַנֶּעְדָּר שֶׁאֵין נֶעְדָּר מִמֶּנּוּ דְּרוּשִׁים לָנוּ דִּמְיוֹן זַלְעָפוֹת וּבִדּוּי תּוֹעֲפוֹת אֲשֶׁר אַף נוֹכֵחַ לֹא יוּכַל לָשֵׂאת בָּם. אֲסוֹנֵנוּ הוּא שֶׁאָנוּ מִשְׁתּוֹקְקִים אֶל בְּנֵי וּבְנוֹת תְּמוּתָה בְּתוֹךְ מַאֲרַג חֵשֶׁק שֶׁהֻקְדַּשׁ לְאֵינְסוֹף…עִם זֹאת, אָנוּ עֵדִים לְתַבְנִית חֲדָשָׁה, שְׁרִירִית וּפִילָאטִיסִית שֶׁל 'אַהֲבָה', זוֹ שֶׁבְּנוּיָה עַל חֲשִׂיפָה מְמֻשֶּׁכֶת לְמִבְצְעֵי שְׁנַיִם פְּלוּס אֶחָד, נוּדֶלְס עִם תּוֹסֶפֶת חֶלְבּוֹן וְקוֹלֶקְצִיַּת קַיִץ חֲדָשָׁה. בַּנּוֹף הָאֵרוֹטִי הַזֶּה, עוֹרוֹ שֶׁל הַקֶּשֶׁר הִנּוֹ מִשְׁגָּל מִתְמַשֵּׁךְ בֵּין עֲלוּת לְבִצּוּעַ, בֵּין יְעָדִים לִתְשׂוּאָה וּבֵין הַגְשָׁמָה לְסִימוּלְטָנִיּוֹת…אִם בֶּעָבָר הַגֵּרוּשִׁים הִבְאִישׁוּ מֵהַמֶּרְקָחָה  שֶׁל דְּחִיַּת וּפְּרִימַת הַבְּחִירָה הָאֱלֹהִית בְּעַמּוֹ, נְבִיאָיו וְצַדִּיקָיו; הֲרֵי שֶׁכַּיּוֹם הֵם נֶחְוִים כְּסוּקְצֶסְיָה מִתְבַּקֶּשֶׁת מֵהַנַּוָּדוּת שֶׁל הַמִּתְעַלְּסִים-לַקָּטִים, הָאִימְפֶּרְיָאלִיזְם הַזּוּגִי וְהַפֵיאוֹדָלִיזְם הַמִּשְׁפַּחְתִּי אֶל דֵּמוֹקְרָטִית הַשּׁוּק הַחָפְשִׁי שֶׁל מְאַהֲבֵי חִלּוּף בִּלְתִּי פּוֹסְקִים. כְּשֵׁם שֶׁאֵינֶנּוּ קוֹנִים נַעַל עַל מְנַת שֶׁתְּרַפֵּד אֶת רַגְלֵינוּ לָנֶצַח, כָּךְ אֵינֶנּוּ מַאֲמִינִים עוֹד בְּהִשָּׁאֲרוּת הַיְּחָסִים בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ פֻּרְקָן וּפְרֵדָה. מָה שֶׁנֶּחֱשַׁב אֵי-אָז כִּכְפִירָה בֵּין-אִישִׁית נִצְבַּע וְנִתְפַּס יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּגָוֶן נָטוּרָלִיסְטִי אָדִישׁ, צָלוּל וְחָלָק שֶׁל חִלּוּפֵי עוֹנוֹת (seasons in love), פִּרְחֵי שְׁקֵדִיָּה נְשִׁירִים וִיעִילִים וְקַדְמוֹנִיּוּת הַalloparenting" 

(נִיחָא בֶּן אֲרִי, כָּל הַנֶּחְשָׁק תִּתּוֹרָה, עַמּוּד 57, הוֹצָאַת כּוּמָז)

"הַבְּעָיָה הַקָּשָׁה בְּעִסּוּקֵנוּ הִיא הַבָּנָלִיּוּת הַחֲרִיפָה שֶׁל גּוּפִים בְּמִין, אוֹתָהּ הַמְחָשָׁה שְׁדוּפָה וּבִלְתִּי נִתֶּנֶת לְעִרְעוּר שֶׁל שֶׁצֶף דָּם הַמּוֹבִיל לְמַפֹּלֶת זֶרַע. הֲיֵשׁ הוֹכָחָה מְעִיקָה יוֹתֵר לְקֶשֶׁר סִבָּה-תּוֹצָאָה מִסּוֹף שֶׁכֻּלּוֹ זִרְמָה? בְּדִיּוּק לְשֵׁם כָּךְ עָלֵינוּ לַהֲפֹךְ פְּלִיטָה שֶׁל מָה בְּכָךְ לְCumshot, כְּלוֹמַר לָתֵת לְעֵינֵינוּ, נְחִירֵינוּ, עַפְעַפֵּינוּ, שְׂפָתֵינוּ, מִצְחֵנוּ, שְׂעָרֵנוּ וְסַנְטֵרֵנוּ לִהְיוֹת הַLibido ex vultus בְּמַשְׁמִים מִכֹּל…אֶל מוּל הַגֶּנֶרִיּוֹת הַגְּרוּמָה שֶׁל נֶקֶב בָּא בְּנֶקֶב, אָנוּ זְקוּקוֹת לְשֶׁטֶף בִּלְתִּי פּוֹסֵק שֶׁל פָּנִים, שָׁדַיִם, עַכּוּזִים, פֻּתּוֹת, תִּסְרוֹקוֹת, חֲזִיּוֹת וּשְׁפִיכוּת. אֵין תַּאֲוָה אֶלָּא בַּהֶבְדֵּל…אֵבֶר מִין זִכְרִי רָצוֹא וָשׁוֹב בַּפֶּה אֵינֶנּוּ מְצִיצָה אֶלָּא עֻבְדָּה פִיזְיוֹלוֹגִית עֲלוּבָה, מַשְׁמִימָה וְנִחֶרֶת. כָּל מְלָאַכְתֵּנוּ הִיא רַאֲוָה שֶׁעִנְיָנָהּ הַשְׁהָיָתָם לְרֶגַע שֶׁל עֲלוּקוֹת הַלְּוָיָה תִּסְכּוּל וְאַכְזָבָה. לָכֵן עָלֵינוּ לְהַעֲרִיץ אֶת הַפִּין, לְדַבֵּר אֵלָיו כְּאֶל תִּינוֹק שֶׁהִנּוֹ בָּבַת קִיּוּמֵנוּ, לִפְזֹל מִכַּבִּירוּתוֹ, לְהִתְפַּעֵל מִמֶּנּוּ, לִירֹק לִקְרָאתוֹ וְעוֹד. הָעִקָּר הוּא לְהָשִׁיב אֶת הַצֶּדֶק לְהִתְהַוּוּת שֶׁאֵין חֲסַר צֶדֶק מִמֶּנָּה, וְשֶׁלְּמַעֲשֶׂה אֵין לָהּ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר עִמּוֹ. אָנוּ מִתְאַבְּקוֹת מִין וְלֹא נָשִׁים, בַּל נִשְׁכַּח זֹאת"

(נִינָה הַארְטְלִי, עֲשִׁירוֹת כְּכֹרַח: עַל אַתְלֶטִיּוֹת מִין וּמַהוּת הַתְּשׁוּקָה כְּבִדְיוֹן, עַמּוּד 63, הוֹצָאַת סְקְוִירְט)

"לְעִתִּים מַעַרְכוֹת יְחָסִים הֵן מַעַרְכוֹת יְחָסִים" 

(מוֹרִיס מֶרְלוֹ־פּוֹנְטִי, הַחַלְחֹלֶת וְהַפּוֹלִיפּ: עַל הָעִוָּרוֹן הַפִילוֹסוֹפִי הָעִקֵּשׁ לְאֵבָרִים פְּנִימִיִּים, עַמּוּד 74, הוֹצָאַת כִּיאַזְם)

"הַכֹּל נִמְצָא בַּחֵשֶׁק, כְּלוֹמַר, כָּל דָּבָר, בֵּין שֶׁהוּא חַי וּבֵין שֶׁהוּא לֹא, נִמְצָא בַּתְּשׁוּקָה. כַּאֲשֶׁר קֶצֶב הַתְּשׁוּקָה מָהִיר, אָנוּ מְדַבְּרִים עַל זִרְמָה. כַּאֲשֶׁר הוּא אִטִּי מְאוֹד, אָנוּ נוֹטִים לְדַבֵּר עַל זוּגִיּוּת…אָנוּ מְבִינִים הַיּוֹם שֶׁלֹּא רַק שֶׁאֵין דָּבָר כָּזֶה פִּילֶגֶשׁ, אֵין דָּבָר כָּזֶה מִתְעַלֵּס, אֶלָּא רַק וֶקְטוֹרִים שֶׁל מְשִׁיכוֹת הַנִּמְצָאִים בְּזִרְמֵי תַּאֲוָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת…לְצֹרֶךְ הָעִנְיָן, דַּמְיְנוּ תַּן זָהֹב עַל גַּב תַּנָּה. אֲנָחוֹת, הֵעָנוּת וּפְרִידָה. כָּל זֶה נִגְמַר תּוֹךְ דַּקּוֹת סְפוּרוֹת. אָנוּ לֹא מְעִזִּים לִקְרֹא לְכָךְ בְּשֵׁם אַהֲבָה. אַךְ הַאִם נוּכַל לִשְׁלֹל בִּמְחִי יִחוּם שֶׁבַּשְּׁנִיּוֹת הַלָּלוּ נִדְחֲסָה לָהּ הִשְׁתּוֹקְקוּת עֲצוּמָה אֲשֶׁר אֶצְלֵנוּ נִמְתַּחַת לְעֶשְׂרוֹת שָׁנִים אִטִּיּוֹת לְהַכְזִיב?" 

(מַרְסִילִיוֹ פִיצִ'ינוֹ, עַל הַבָּשָׂר, עַמּוּד 63, הוֹצָאַת אַמוֹר וַעֲמֹרָה)

"לפנים", ספרו השני של המשורר יונדב פרידמן, ראה אור בימים אלה בהוצאת "ברחש" ובעריכתו של ערן הדס. מדובר בפנינה כבירה בנוף השירה העברית של ימינו. מהרו לשריין לכם עותק!

אהבתי:

שתפו:

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד ב

לקרוא את בולניו מהשוליים

רוברטו בולניו הוא אחד מענקי הכתיבה העולמית בדורות האחרונים, שם שכל חובב ספרות אמור להכיר, ורצוי, כמובן, להשוויץ בכך שקרא אחד מספריו הבלתי־נגמרים. אבל כדי

לקריאה ←

שמונה עשר ביזיונות

1. ובכן, ניסיתי להיכנס לאתר הרשמי של הביזיון, אבל "דמעת הצופיפניקית", הקוקטייל שאני מכין בשביל להתרכז בכתיבת ביקורות סרטים, כולו נשפך על השולחן. וכך יצא

לקריאה ←