תודה ששלחת | מרדכי קטן

אֶת הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי 

שֶׁיֵּצֵא בְּהוֹצָאַת עָלָא בַּחְ׳טִי 

שָׁלַחְתִּי לַבִּקֹּרֶת הַמִיתִים.

בּוֹדְלֵר הִתְנַגֵּד לַפְּסִיחוֹת, אַךְ הֶחְמִיא לַתַּרְגּוּמִים.

שְׁלֹמֹה זָמִיר קָבַע שֶׁלַּסֵּפֶר אֵין זְכוּת קִיּוּם. כִּי אֵין קִיּוּם בְּלִי אַבְּסוּרְד.

רַמְבּוֹ אָמַר שֶׁהוּא עֲדַיִן עָסוּק בְּאַפְרִיקָה וְשֶׁאֶשְׁלַח לְוֶרְלֶן.

זָמִיר שֶׁהֶאֱזִין בְּסֵתֶר אָמַר: הִנֵּה! הֵא לְךָ, אַבְּסוּרְד!

קוֹפֶּה רַק שָׁאַל אוֹתִי אִם קָרָאתִי אֶת פּוֹרְטוֹ־רִישׁ.

כְּשֶׁהַשַּׁבַּתִּי כֵּן, הוּא אָמַר שֶׁזֶּה לֹא נִרְאֶה כָּכָה.

…

…

…

אָז בְּלִי שִׁירֵי אַהֲבָה, זֶה פָּשׁוּט לֹא עוֹבֵד?

"לֹא!" הֱשִׁיבוֹ כֻּלָּם, ״אֲבָל תּוֹדָה שֶׁשָּׁלַחְתָּ״.

חפירה | עמרי גנשרוא

הֵם מְדַבְּרִים עַל הַכְּנֵסִיָּה הַקָּתוֹלִית

אֲנַחְנוּ מַרְתִּיחוֹת תֶּה וְחוֹתְכוֹת יְרָקוֹת.

הֵם מְדַבְּרִים עַל הַפּוֹסְט־מוֹדֶרְנִיזְם שֶׁפּוֹשֶׂה בָּאָקָדֶמְיָה

אֲנַחְנוּ סוֹחֲבוֹת דְּלָיִים מְלֵאֵי עָפָר, מְדִיחוֹת כֵּלִים וּמְטַאְטְאוֹת

מְצַחְצְחוֹת אֲבָנִים, מְסַדְּרוֹת שַׂקֵּי אֲדָמָה בְּשׁוּלֵי הָאֲתָר

אוֹסְפוֹת שַׂקִּיּוֹת לְמִיּוּן, בּוֹדְקוֹת שֶׁיֵּשׁ מַסְפִּיק פִּתְקִיּוֹת מִמְצָאִים.

הֵם מְדַבְּרִים עַל חֲשִׁיבוּת הַפְּרַקְטִיקָה הַמַּדָּעִית בְּעוֹלַם הַתֵּאוֹרְיָה

אַחֲרֵי וִכּוּחַ סוֹעֵר מַגִּיעִים לְמַסְקָנָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּעוֹלָם תֵּאוֹרֵטִי־סוּבְּיֶקְטִיבִי

הֲרֵי מִישֶׁהוּ צָרִיךְ לְוַדֵּא שֶׁמַּכְשִׁיר הַמְּדִידָה עוֹבֵד. אֲנַחְנוּ

אוֹסְפוֹת אֶת צַלְּחוֹת הַצָּהֳרַיִם מֵהַמַּחְצֶלֶת וּמְנַגְּבוֹת אֶת הַקָּפֶה שֶׁנִּשְׁפַּךְ.

דִּיּוּן פְּרוֹדוּקְטִיבִי, הֵם מְסַכְּמִים. יַמְשִׁיכוּ אַחַר כָּךְ. עַכְשָׁו

יָנוּחוּ קְצָת. יְשַׂחֲקוּ שַׁח. מִישֶׁהוּ זוֹרֵק נוֹשֵׂא נוֹסָף: נָשִׁים

קָשֶׁה לִמְצֹא בָּנוֹת שֶׁמְּשַׂחֲקוֹת שַׁחְמָט. שֶׁמְּשַׂחֲקוֹת טוֹב, נוֹרָא קָשֶׁה לִמְצֹא אוֹתָן.

מתוך הספר ״ארץ מתהפכת״ שיראה אור בקרוב בסדרת ׳כבר׳, הוצאת מוסד ביאליק, בעריכת ליאת קפלן.

פרטיטורה | יואב עדן

מְעַטִּים הַשִּׁירִים הָעוֹסְקִים בַּגּוּף

הַדָּשִׁים אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנָם וּמְרַפְרְפִים

בִּשְׂפָתָם; אַךְ רַבִּים הֵם הַגּוּפִים

הָעוֹסְקִים בַּשִּׁיר, אוֹרְגִים אוֹתוֹ

וּמִתְעַטְּפִים בּוֹ כְּמוֹ סָרִיג גָּדוֹל,

וּמַשְׁאִירִים אוֹתוֹ לִדְהוֹת, עִגּוּלֵי

קָפֶה עַל פַּרְטִיטוּרָה.

אֶסְתַּהֵר | אבישלום פון שילוח

בְּזוֹ שֶׁגְּוָנָהּ כֵּהֶה, הַיְפֵהפִיָּה אֲרוּכַּת הָעֵינַיִם – בָּהּ בָּחַרְתִּי.

גרפיטי מספר 233, קיר המראות בסיגיריה, המאה ה-8

පුලොන්නරු ජෙට්මල

1.

בָּאָרֶץ הַזּוֹ הֵם קוֹרְאִים לָךְ עוֹבֶדֶת-זָרָה,

בַּת נֵכָר.

וַאֲנִי רְאִיתִיךְ

זוֹהֶרֶת וּבְעֵינֵךְ סַהֲרוֹנֵי זָהָב

וְשָׁמַעְתִּי נַאֲקָתֵךְ בְּעָמָל וּבַעֲבוֹדָה קָשָׁה,

וְהָיִית לִי קְרוֹבָה מֵאֵם וְאָחוֹת,

הָיָה יְצוּעֵךְ מִקְלָט לְרֹאשִׁי

עֵת שְׁעוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

2.

בְּגִלְגּוּל אַחֵר

הָיִינוּ מְקִימִים אִימְפֶּרְיָה:

אַתְּ מַלְכַּת שְׁבָא וַאֲנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

הָיִיתִי קוֹרֵא לָךְ אֶסְתַּהֵר,

עַל סֶלַע הָאַרְיֵה

הָיִיתִי כּוֹתֵב:

שְׁחֹרָה אַתְּ וְנָאוָה כְּאָהֳלֵי קֵדָר.

פָּנַיִךְ

כְּחַבְצֶלֶת הַמַּיִם הַכְּחֻלָּה,

שְׂפָתַיִךְ חוּט הַשָּׁנִי שֶׁל הַהִיבִּיסְקוּס,

כְּפֶרַח הַיַּסְמִין הַלָּבָן חִיּוּכֵךְ

וּמַנְגּוֹ זָהֹב, בָּשֵׁל –

גּוּפֵךְ.

עֵינַיִךְ

      סְפִינוֹת רְחוֹקוֹת

                        מַפְלִיגוֹת מֵעֵבֶר לַיָּם

                                                   אֶל עוֹלָם אַחֵר – – –

3.

בְּמַעֲלֵה הָהָר בְּסִיגִירְיָה,

מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּבוּאָתֵנוּ עַל קִיר הַמַּרְאוֹת.

טוֹבֶלֶת בְּגַנֵּי הַמַּיִם, מִתְעַלֶּסֶת

עִם נַעֲרוֹת הַשָּׁמַיִם

הַזְּהוּבוֹת.

זוֹהֵר וְכָחֹל הָעוֹלָם

בֶּהֱיוֹתֵךְ.

זוֹהֲרִים הַחֲלוֹמוֹת, כְּחֻלִּים הַלֵּילוֹת,

זְהוּבִים הַנְּמֵרִים, כְּחֻלִּים הַנְּהָרוֹת, זוֹהֲרִים הַשָּׁמַיִם,

תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ – מַרְאָה לְיָפְיֵךְ.

4.

בְּעוֹלָם אַחֵר

הָיְתָה אַהֲבָתֵנוּ אַפִּרְיוֹן

רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן

אַךְ עַכְשָׁו סוּפָה וְשִׁטָּפוֹן בְּיַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם,

מִלְחָמָה בְּצִיּוֹן. וַעֲלָטָה גְּדוֹלָה

עַל פְּנֵי הָעוֹלָם.

מִבַּעַד לְסוֹרְגֵי הַחֹשֶׁךְ

דִּמְעָה זוֹלֶגֶת אֲנִי בְּעֵינַיִךְ.

בְּרִיךְ אַנְתְּ בּוּצִינָא דְּקַרְדִינוּתָא;

בְּרִיךְ אַנְתְּ בּוּצִּינָא דְּדָלִיק קַמֵּי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא.

נשיפת הדרקון | מיתר הלל קורמן

*

מוּסְטָפָה לֹא הִתְקַלֵּחַ 14 יוֹם 

וְעַכְשָׁו הוּא מְרַסֵּס דֵּאוֹדוֹרַנְט טָרִי מֵהַמַּדָּף הָאֲחוֹרִי 

בַּחֲנוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בִּנְוֵה שַׁאֲנָן

הַקְּרוּיָה עַל שֵׁם דְּרָקוֹן אֶחָד בִּלְתִּי יָדוּעַ.

הַמַּחֲנָק מַחֲלִיף אָרוֹמָה וְנִשְׁאָר מַחֲנָק

וְהַנְּחִיר מְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר בֶּן אָדָם.

הַסְּפְּרֵי מִתְפָּרֵץ כְּמוֹ גַּעַשׁ וּמִתְפַּזֵּר בַּחֲלַל הַחֲנוּת

מִתְחַלֵּק בְּהַתְאָמָה בֵּין נְחִירִיִּים זָרִים.

מוּסְטָפָה חָדָשׁ דּוֹהֵר הַחוּצָה

נִשְׁאַר רַעֲנָן לְאֹרֶךְ זְמַן

מֻגְבָּל

*

אֲנוּשָׁה מְסַפֶּרֶת לִי שֶׁהַסְּרִי לָנְקִים נֶהֱנִים לִקְנוֹת בַּדְּרָקוֹן. 

הַחַיָּה הַלְּאֻמִּית מִתְנוֹסֶסֶת עַל הַדֶּגֶל

מִתְנוֹפֶפֶת בָּרוּחַ

מַעֲלָה אוֹתָם עַל הַגַּב הַמְּכֻנָּף אֶל בִּקּוּרֵי בָּזָק בְּקוֹלוֹמְבּוֹ.

עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַסָּבְתָא תָּשִׂים לֵב

אֲנוּשָׁה תַּחְזֹר עִם קוֹקוֹס חָדָשׁ.

*

אֲבָל בַּדְּרָקוֹן הַסִּינִים בַּעֲלֵי הַבַּיִת.

מַכְהִים וּמַבְהִירִים רִטְבִי סוֹיָה

מַבְדִּילִים בֵּין מְתוּקָה, לַחֲמוּצָה-מְתוּקָה, לְהִוִּיסִין (הוֹי, סִין!)

מִתְקַהֲלִים סְבִיב שֶׁמֶן הַשֻּׂמְשׂוּם הַקָּלוּי, רֹטֶב הַצְּדָפוֹת

חֹמֶץ הָאֹרֶז הַשָּׁחֹר וּמִשְׁחַת הַצִּ'ילִי בְּשֶׁמֶן

נִזְהָרִים שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר אֶת אִטְרִיּוֹת הַזְּכוּכִית

וּמְקוֹנְנִים עַל הַטּוֹפוּ שֶׁהִגִּיעַ מְיֻבָּשׁ כְּמוֹ פִּטְרִיַּת שִׁיטָאקָה

חֲמִשָּׁה תַּבְלִינִים יֵשׁ בְּתַעֲרֹבֶת הַבַּיִת, וְכֻלָּם סִינִים

אוֹהֲבִים אֶת הַדְּרָקוֹן כְּמוֹ מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַחַיָּה הַיְּחִידָה שֶׁהוּא לֹא אוֹכֵל.

תל-אביב | רפאל רבינוביץ׳

אַתְּ אַף פַּעַם לֹא תְּגַמְּרִי לְהִבָּנוֹת,

וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר בָּךְ פִּגּוּמִים.

רוֹעֵשׁ בִּרְחוֹבוֹתַיִךְ לְעֵת בַּקָּרִים,

קְדִיחוֹת וּדְפִיקוֹת בְּבֵּטוֹן אֲשֶׁר לֹא תַּם מִלּוּטוֹ.

מָה הַתַּכְלִית אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

לְהַגִּיד תַּאֲרִיכֵי גְּמַר עֲבוֹדוֹת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

לְצַיֵּר תַּרְשִׁים תּוֹצְאוֹתַיִךְ אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

רַק זֹאת –

שֶׁאֵין אָנוּ מַגִּיעִים אֶל כְּדֵי שְׁלֵמוּת.

שֶׁאֵין לָנוּ קַו־רָקִיעַ הַגָּבוֹהַּ דַּיּוֹ לִכְבֹּשׁ.

אוֹ שֶׁטַח מְסַפֵּק לְהִשְׁתַּקֵּעַ עָלָיו

בְּנֶצַח שְׁתִיקַת קִירוֹת וְשֶׁלֶד.

פגישה עם משורר | אמיר מנשהוף

באתי קרוב אל איש אחד שהיו פניו רכים. היה יושב ולומד ולא הייתי יודע מה לומד ולמה לו ללמוד. והתיישבתי קרוב אליו באולם הספרייה והייתי עושה מלאכתי בפראות והייתי שולט על שטחים משולחן עבודתו בתנועות ידיי ובניירותיי שלי. רישומי עט של ציפורים היו בהם, רישום רישום בכל פתק. ולא היה מבטו מבט של כעס, והיה מבטו עובר על הדברים שברשותי ועובר אל הדברים שלמד בעצמו. במחברתו היו רשימות מספָּרים ומילים יחידות ביניהן, ולא הייתי מבין דבר מהדברים שבמחברת, ואז רשם במחברתו שורה נוספת: אולי הוא לא בן אדם. והיה מתבונן בי והיה מתבונן בעיניי, וראה שאני בן אדם בלבד, בן אדם ורק בן אדם. והוריד מבטו לניירות שבהם הפכתי וסידרתי וכתב: אבל אולי הוא משורר. ישבנו בשתיקה עד שסובב אליי מבטו לדבֵּר דברים. קמתי כְּנדרש לאיזה דבר בחוץ, והלכתי אל היציאה מהאולם. הלך אחריי עד הדלת. הפניתי אליו מבטי והיה מתיירא, אמר לי: אל תעשה לי פשע, תעשה לי פשע? הבטתי בו מבט מרוכך וחייכתי חיוך שזכה לאמונו. אז הנחתי יד על כתפו וכופפתי את גופו אל מתחת לשולחן שעמד שם, נכנסתי איתו שם והייתה בידי נוצה והדבקתי נוצה על גב כל אחת מידיו וקמתי משם, ולא ידעתי לאן ללכת.

פולחן האביב בשלוש תנועות | איתי פלקר

פֻּלְחַן הָאָבִיב בְּשָׁלוֹשׁ תְּנוּעוֹת

1. הַגּוֹרָל

בַּמָּצוֹק הַגָּבוֹהַּ, בְּעֵין הָעוֹלָם,

שֶׁכָּבוּל בְּעַנְפֵי הַחֻרְשׁוֹת הַסּוֹעוֹת,

שָׁם תְּרֵיסָר נְעָרוֹת, הֵן בְּמֶזֶג נִכְלָם,

הֵן דָּנוּ בַּגּוֹרָל, זֶה עַתָּה הֵן דּוֹמְעוֹת.

מִי תִּרְקֹד עַד כְּלוֹתָהּ, מוּל עֲדַת אַמְגּוּשִׁים?

מִי תִּתֵּן אֶת נַפְשָׁהּ לְבוֹאוֹ שֶׁל מָטָר?

לְמִי דָּם שֶׁיַּשְׂבִּיעַ זְרָמִים גּוֹעֲשִׁים?

מִי תֻּשְׁלַח לְמִזְבֵּחַ שֶׁל אֵל כֹּה נִסְתָּר?

וְהָלַם הֶחָזִיז בְּאַחַת הָעֲלָמוֹת,

הִיא רִקְּדָה כְּמוֹ אֵלָה, כְּאֵיתָן מִסְתָּעֵף —

מַעֲרְבֹלֶת בְּגֹבַהּ שֶׁל אֶלֶף אַמּוֹת.

בָּהּ מוֹשֵׁל הַבָּרָק, בְּגוּפָהּ הֶעָיֵף

הוּא מַשְׁחִיל רְטָטִים שֶׁפּוֹשִׂים כְּרִמּוֹת.

הִסְתַּלְּקוּ הֶעָבִים מִפֶּרוּן הַזּוֹעֵף.

2. הָרִקּוּד

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זִנְּקָה כְּחֵץ צַיָּד מֻרְעָל,

הִתְאַסְּפוּ בְּנֵי הַכְּפָר בְּתוּגָה אֲיֻמָּה,

אֶת חֶמְדַּת עֵינֵיהֶם יִגְזְלוּ, וּמֵעַל,

הָאֵלִים הָרָמִים לֹא יֹאמְרוּ מְאוּמָה.

הֵם הֵחֵלּוּ מַכִּים בַּתֻּפִּים בְּחָזְקָה,

בַד בְּבַד שִׁגָּעוֹן הִתְגַּלֵּם בְּמִקְצָב,

וְאוֹתָהּ הָעַלְמָה בְּגַסּוּת נִזְרְקָה

מִידֵי אוֹהֲבִים לְמַלֵּא אֶת הַצָּו.

וְעַתָּה רִקּוּדָהּ הִתְעַלָּה עַל אֵיתָן;

הִתְאַחוּ עִם בְּשָׂרָהּ אֲדָמָה, מְרוֹמִים

וְתַחְתִּית הַתֵּבֵל. וְגוּפָהּ הַצַּיְתָן

נַעְתָּר לְרַחֲשֵׁי הֶעָפָר הַסּוּמִים,

הַלּוֹפְתִים בְּגוּפָהּ כְּלִסְתּוֹ שֶׁל הַתַּן.

וְנָמוֹגוּ כְּצֵל רְבָבוֹת מַבָּטִים.

3. Silentium

הִיא הִשְׁכִּימָה עַתָּה, וְאֶגְלֵי זֵעָתָהּ

כְּאִפּוּר פֻּלְחָנִי מַכְבִּידִים עַל עוֹרָהּ.

הִיא סָמְרָה מִצִּנַּת רְפָאִים, מַבָּטָהּ

מְקֻבָּע עַל רִכְסֵי הַקְּלִפּוֹת בַּתִּקְרָה.

בְּקִפְלֵי הַבְּגָדִים מִשְׁתַּכְּנִים רְמָשִׂים,

בְּכָל כֶּתֶם יַמָּה, בְּכָל עֹבֶשׁ חֻרְשָׁה.

עַל אַדְנָהּ כְּבָר כָּמְשָׁה חֲבוּרַת נַרְקִיסִים,

וְסְדִינָהּ מְרֻפָּט כְּמוֹ קַרְקַע חֲרוּשָׁה.

בְּנַפְשָׁהּ הִיא רוֹאָה אֶת הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר,

אַךְ תְּהֵא הִיא עָנָף שֶׁנֶּחֱרַךְ בְּאִבּוֹ.

כָּל אָדָם הוּא רַק פֶּה מְסֹאָב שֶׁגּוֹעֵר

בָּהּ לָקוּם וְלָצוּץ מִמְּקוֹם הַמַּחְבּוֹא.

הָעוֹלָם הוּא צוֹרֵר, הָעוֹלָם הוּא סוֹעֵר,

אֵין כָּזָב בַּתֵּבֵל שֶׁגָּרַם לָהּ לִסְבֹּא.

המדריך למשתכנת | רון סברי

שְׁכִינָתִי חוֹלֶפֶת עִם רוּחַ

וּמִתְנַשֶּׁבֶת בְּדִינֵי שָּׁמַיִם

אֵימָתַי אֶתְהַלֵּךְ בָּךְ?

הַלְלוּיָהּ  הִלַּלְתִּי פַּעַם רִאשׁוֹנָה

בָּאוֹקְטוֹבוֹת גְּבוֹהוֹת 

צַר קוֹלָהּ כְּרֶגֶל הָאַיָּלה 

וְשִׁירָתָהּ הָיְתָה:

                 ׳הַלֵּלי

                 לְמִזְמוֹר הַדִּין

                 דִּמְמַת אֱלֹהִים בְּבֵיתֵךְ תִּשְׁכֹּן

                 כִּי יְמוֹת רַבִּים בָּלַעַתְּ

                 וְרַק הַכָּחֹל הָיָה בְּתוֹכָם

                דְּעִי

                  אִם מַיִם רבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת

                  גַּם הַשָּׁמַיִם הָרַבִּים לֹא יְכִילוּךְ׳

כָּךְ הִלַּלְתִּי בְּשֵׁנִית    _____________

                               גָּלוּת כְּאָשָׁם כָּבֵד.

חלומי המוכר | פול-מארי ורלן

תרגום: איתמר גריילסאמר

אֲנִי חוֹלֵם חֲלוֹם מוּזָר וְחוֹדְרָנִי שׁוּב וָשׁוּב

עַל אִשָּׁה לֹא יְדוּעָה וַאֲהוּבָה שֶׁבִּי מְאֹהֶבֶת

וְהִיא לֹא, בְּכָל חֲלוֹם, מַמָּשׁ זֵהָה אוֹ אַחֶרֶת

וַאֲנִי עֲבוּרָהּ גַּם מוּבָן וְגַם אָהוּב.

כִּי הִיא מְבִינָה אוֹתִי וְלָהּ חֲשׂוּף לִיבִּי

רַק לָהּ, אֲבוֹי! וְאֶת לִבָּהּ הוּא לֹא סוֹתֵר

רַק לָהּ, וְאֶת יֶזַע מִצְחִי הַחִוֵּר 

רַק הִיא יוֹדַעַת לְרַעְנֵן בִּבְכִי.

הַאִם שְׂעָרָהּ בְּלוֹנְדִי, גִ'ינְגִ'י אוֹ חוּם? לֹא יָדוּעַ.

מַהוּ שְׁמָהּ? אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהוּא עָדִין וְגַם פָּרוּעַ

כְּמוֹ שֵׁם הָאוֹהֲבִים שֶׁיָּצְאוּ לְגָלוּת עוֹלָם.

מַבָּטָהּ זֵהֶה לְמַבָּטָם שֶׁל הַפְּסָלִים

וְקוֹלָהּ הַמְּרֻחָק, הָרָגוּעַ, שֶׁבָּא מִמַּעֲמַקִּים

דּוֹמֶה לְקוֹל יָקָר עַד מְאוֹד שֶׁכְּבָר נָדַם. 

טוב טוב ישנה ארץ | סמואל בקט

תרגום: אביגיל

טוֹב טוֹב יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ

שָׁם הַשִּׁכְחָה שָׁם הַשִּׁכְחָה נָחָה

בַּעֲדִינוּת עַל עוֹלָמוֹת לְלֹא-שֵׁם

שָׁם הַרֹאשׁ מֻשְׁקָּט הַרֹאשׁ אִלֵּם

וְאָדָם יוֹדֵעַ לֹא אַךְ אֵין הוּא יוֹדֵעַ דָּבָר

שִׁיר פִּיּוֹת גְּווְֹעִים גְּווֵֹע 

עַל הַחוֹף יָצָא לְמַסָּעוֹ

וְאֵין עַל מָה לִבְכּוֹת

אֶתּ בִּדְיִדוּתִי אֲנִי מַכִּיר הוֹ כֵּן אֲנִי מַכִּיר טוֹב מְאוֹד

יֵשׁ לִי זְמַן זֶה מָה אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי יֵשׁ לִי זְמַן

אַךְ אֵיזֶה זְמַן עֶצֶם מֻרֹעֶבֶת זְמַן שֶׁל כֶּלֶב

שֶׁל שָׁמַיִם מַחְוִירִים לְלֹא הֶרֶף גַּרְגִּיר שָׁמַיִם שֶׁלִּי 

שֶׁל קֶרֶן מְטַפֶּסֶת תְּנוּדָה רוֹטֶטֶת

שֶׁל מִיקְרוֹנִים שֶׁל שָׁנִים שֶׁל חֹשֶׁךְ

אַתֶּם רוֹצִים שֶׁאֵלֵךְ מְ-א' לְ-בּ' אֵין אֲנִי יָכוֹל 

אֵין אֲנִי יָכוֹל לָצֵאת אֲנִי בְּאֶרֶץ לְלֹא-עֲקְּבוֹת

כֵּן כֵּן זֶה דָּבָר יָפֶה יֵשׁ לָכֶם דָּבָר יָפֶה לִמְאֹד

מָה זֶה אַל תִּשְׁאֲלוּנִי עוֹד שְׁאֵלוֹת

מַעֲרְבּוֹלֶת אָבָק שֶׁל רְגָעִים מָה זֶה אוֹתוֹ דָּבָר

הַשַּׁלְוָה הָאַהֲבָה הַשִּׂנְאָה הַשַּׁלְוָה הַשַּׁלְוָה

אגרטל הקריסטל | גסטון אַרְטְוִי

תרגום: מרדכי קטן

גַּם הָרֵעוּת הֲכִי טוֹבָה מִתְמוֹגֶגֶת,

הִיא שְׁבִירָה, יֵשׁ חֲשָׁשׁ תֶּכֶף נֶהֱרֶגֶת.

לְהַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ מִבְּלִי לְהַפְסִיק

הָרֵעוּת הָרוֹטֶטֶת, מִקְּרִיסְטָל דַּקִּיק,

שֶׁקּוֹלָהּ מַצִּיעַ לַבְּדִידוּת נֶחָמָה.

חַיָּבִים לְעוֹטְפָהּ בִּדְאָגָה שְׁלֵמָה

קַשּׁוּבָה, עֲדִינָה, סַבְלָנִית; כֵּן כְּדַאי 

לְכוֹרְכָהּ אַךְ מִבְּלִי לִלְחֹץ יוֹתֵר מִדַּי,

כִּבְכַד לְאֵפֶר שָׁקוּף, בּוֹהֵק וְעָדִין

אַךְ הַהִגָּיוֹן נָס כְּשֶׁעָלֶיהָ סוֹמְכִין;

הָרֶגֶשׁ גּוֹבֵר וּבְכָל אֶצְבַּע רְעָדִים,

וְהֶחָבֵר הַנִּלְהָב, מוּזָר לִפְעָמִים,

לַהֲטוֹ מֵצִיק, לֹא יַצִּיב, חַיּוּתוֹ רַבָּה,

מִקְּפִיצוֹת אֵימִים אֲמִינוּתוֹ נֶאֶבְדָה;

וּמֵהָרֵעוּת הַחַיָּה שֶׁטִּפֵּחַ

יִמְצָא רַק זִכָּרוֹן אִלֵּם מִשְׁתַּכֵּחַ;

הֶנֵּד קַל שֶׁל יָד פַּחְדָנִית אוֹתָהּ הָרְגָה.

בְּדוֹמֶה לְיֶלֶד שֶׁנַּפְשׁוֹ נָמוֹגָה,

לוּ הֻפְקַד בְּיָדָיו אֲגַרְטָל כֹּה יָקָר;

הוּא נוֹעֵץ בּוֹ עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת בֶּהָדָר,

מְשַׁקְשֵׁק, שֶׁלֹּא יִמָּעֵךְ, בַּל יִשְׁתַּחְרֵר,

בַּסּוֹף נוֹתֵן לַכַּד לִפֹּל, לְהִשָּׁבֵר.

הר הדבש (מחזור) | בן רוזברג שוורץ

כוורת

הַדֶּשֶׁא בּוֹ אָנוּ שׁוֹכְבִים

דֶּשֶׁא עֲשָׂבִים

כַּפּוֹת יָדֵינוּ הַחַיָּתִיּוֹת מְרוּחוֹת דְּבַשׁ כַּוָּרוֹת 

אָנוּ שׁוֹמְעִים בָּתִּים אֲחֵרִים

מְצַיְּרִים יַסְמִין עֲרָבִי 

וגּוּפֵנוּ 

גּוּפֵנוּ ככְלִי

דַּמְיְינוּ אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁנִּפְגְּשׁוּ בִּדְמָמָה

דְּבוֹרִים אַחֲרֵי עֲקִיצָה

וְרַק דְּבַשׁ כַּוָּרוֹת נִקְלָט בְּאֵיבְרֵי הָעֹנֶג

מַמְתִּיק אוֹתָם בְּשֵׁם

                                                                                                                                                          פִּרְיוֹן

חפשו את המטמון

בַּהֲלִיכָה הַסְּמוּכָה לְהַר הַדְּבַשׁ

מֶרְחֲבֵי מִדְבָּר

שְׂפָתֵינוּ יַבָּשׁוֹת יָדֵינוּ פְּצוּעוֹת 

אָכַלְנוּ אַדְמָתֵנוּ 

חָפַרְנוּ עָמֹק בָּהּ בְּנִסְיוֹנוֹת הַחִפּוּשׂ 

אַחַר

הַר הַדְּבַשׁ

הַנִּקְרָשׁ לְאִטּוֹ וּמִסְתַּתֵּר בֵּין עַנְפֵי הַמִּדְבָּר.

אָנָּא, שְׁבוּ נָא, לוֹחֵשׁ הַר הַדְּבַשׁ בֵּין עֲצֵי שִׁיטָתֵנוּ

וְאָנוּ 

אוֹחֲזִים יָדַיִם וּמְחַכִּים.

מאזניים עליונים 

הַר הַדְּבַשׁ מִתְגַּבֵּשׁ לִקְרַאת אֶמְצַע חֹדֶשׁ

חַם בִּתְקוּפָה זוֹ בַּחֹדֶשׁ

חִבְשׁוּ כּוֹבָעִים אִכְלוּ מַעֲשִׂיּוֹת

לִגְמוּ מִן הַתְּשִׁישׁוּת

בַּמַּדְרֵגוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תִּמְצְאוּ הִתְלַקְּקוּת שְׁקֵטָה

וְאָנוּ צוֹעֲדִים בַּמַּסְלוּל הַמַּעְגָּלִי.

בְּסַנְדָּלִים אָנוּ מְטַפְּסִים בְּשביל הַדּוֹנַג הַטּוֹב 

וּבְרָכוֹת שָׁלוֹם מְלַוּוֹת אוֹתָנוּ

בּוֹאוּ, הֵם אוֹמְרִים, שׁוֹכְנֵי הָהָר הָעֶלְיוֹנִים

אַתֶּם קְרוֹבִים

וְשׁוֹחִים בְּגַלֵּי הַדְּבַשׁ הַמֵּימִיִּים.

אָנוּ שׁוֹמְעִים אוֹתָם מְדַבְּרִים בְּהַר הַדְּבַשׁ

מִתְלַחְשְׁשִׁים בִּגְוָנָיו 

אֶת הַחֲוָיָה הַנְּעִימָה מְשַׁתְּפִים 

סוֹד

הַר הַדְּבַשׁ הוּא קָשֶׁה לִפְעָמִים

אַךְ שָׁוֶה אֶת הָאַהֲבָה. אָנוּ 

בַּמַּדְרֵגוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶאֱבַדְנוּ

וְאַדְמַת הַדּוֹנַג הַטּוֹבָה נִשְׁבְּרָה כְּמַכְתֵּשׁ זְכוּכִית הַדְּבַשׁ פָּרַץ כְּלַבָּה

יְחֵפִים אָנוּ מִתְבּוֹלְלִים בִּדְבַשׁ

וְחָזַרְנוּ לִשְׁכַּב בַּסַּפָּה וְלִצְפּוֹת בַּטֵּלֵוִיזְיָה בְּשֶׁקֶט

נְקִיִּים מִדְּבַשׁ

מבול הדבש

דְּבַשׁ נוֹזֵל מֵהָאֲוִיר

נוֹזֵל מִגּוּפֵנוּ

מַצַּב הָרוּחַ

בְּבֵיתֵנוּ צוֹפִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה 

מְצַיְּרִים וְשׁוֹטְפִים אֶת הָרִצְפָּה

רֵיחַ הַפֶּסַח מִתְהַוֶּה

הָרוּחַ מְשִׁיבָה אוֹתָנוּ אֲסִירִים 

בַּיְּרִידָה הַתְּלוּלָה

גּוּשֵׁי הַדּוֹנַג שׂוֹרְטִים אֶת כַּפּוֹתֵינוּ

אָנוּ מִתְחַבְּקִים וּמִסְּבִיבֵנוּ דְּבַשׁ רוֹתֵחַ בָּמֵכָלִים

מִתְנַפֵּץ בְּאַדְמַת עָפָר

הַהוֹרִים רוֹצִים בְּטוֹבָתֵנוּ

וּבוֹכִים אֵדִי דְּבַשׁ

אַחֲרֵי עוֹד לַיְלָה שֶׁנִּגְמַל מִדְּבַשׁ

אֲנִי מִתְעוֹרֵר לְהַשְׁתִּין וְהִיא מִתְלוֹנֶנֶת שֶׁאֲנִי נוֹשֵׁף עָלֶיהָ

וּבְעֶרֶב יוֹם שִׁשִּׁי 

חָזֶה עוֹף בְּמָרִינָדַת שׁוּם וְצִ׳ילִי

תַּפּוּחַ לְקִנּוּחַ

חַסְרֵי חֲבֵרִים אָנוּ יוֹשְׁבִים 

חוֹשְׁבִים מָה לַעֲשׂוֹת 

וּמִתְרַפְּקִים בְּיין וּמִשְׂחֲקֵי קֻפְסָא

אֲנִי לִפְעָמִים מְצַיֵּר

וְהִיא מְנַגֶּנֶת יוּקַלְלָה בְּעֶזְרַת אַפְּלִיקַצְיָה

וּמָתַיְשֶׁהוּ תִּרְצֶה יַחַד

בִּשְׁנַת צָהֳרַיִם

הֶחֳדָשִׁים 

מַחֲלִיקִים עָלֵינוּ כְּפִּיתוֹן בִּלְתִּי נִרְאֶה

חֹדֶשׁ וְעוֹד חֹדֶשׁ וְעוֹד חֹדֶשׁ וְעוֹד חֹדֶשׁ 

חוֹנְקִים אֶת הַבֶּטֶן הַשְּׁטוּחָה

שְׁטוּחָה מִדְּבַשׁ.

עצוֹת

מִתַּחַת לְחֻפָּה זָרָה עָמַדְנוּ

וְחָתָן בֵּרֵךְ עַל רֹאשֵׁנוּ

בְּטִפּוּלִים זוּגִיִּים דִּבְּרוּ בנו

וּבָכוּ 

לַבְּרִיּוֹת תָּמִיד עֵצוֹת

לַבְּרִיּוֹת תָּמִיד עֵצוֹת

מַדּוּעַ הַר הַדְּבַשׁ

עָלָיו הָלַכְנוּ 

אֵלָיו הִתְכּוֹנַנּוּ

בּוֹ הִזְדַּיַּנּוּ 

חָרַצְנוּ נְקִיקִים 

נִשְׁאַר חָנוּק 

עֲבוּרֵנו

סוכרזית

בְּשֶׁקֶט, הַמַּדָּע מַמְתִּין לְצִדֵּנוּ

סַבְלָנוּת מַטִּיף בָּנוּ 

יֶדַע קָטן וַחֲסַר עוֹרְרִין שֶׁנִּשְׁמַע כְּמוֹ

אַתֶּם תִּבְחֲרוּ בִּי:

מְשַׁפְּרֵי בִּצּוּעִים, כּוֹסוֹת פְּלַסְטִיק, סֻכְּרָזִית מְאַפְסְנִים עֹנֶג מְאֻלָּץ

תּוּכְלוּ לְתַכְנֵן אֶת מַסְלוּלְכֶם בְּהַר הַדְּבַשׁ 

לְפִי יְמֵי הַשָּׁבוּעַ הַנּוֹחִים 

לָכֶם

לְלֹא רוּחַ שְׁטוּת

לַמְרוֹת שַׁחְצָנוּתוֹ הָרִאשׁוֹנִית

בְּאֵין תְּשׁוּבָה 

הַמַּדָּע מַדִּיף רֵיקָנוּת וּמַכְרִיז:

הֻמְתַּקְתִּי בְּהַר מִדְּבַשׁ.

שנוי ומשולש

לִקְרַאת הַטִּפּוּס בְּמַעֲלֵה הַר הַדְּבַשׁ 

שְׁעַת בֹּקֶר קָרָה נוֹשֶׁמֶת

אָנוּ 

אוֹרְזִים מַעֲשִׂיּוֹת בְּשַׂקִּיּוֹת סֶנְדְּוִיץ׳ וּמְמַלְּאִים בַּקְבּוּקֵי מַיִם בִּתְשִׁישׁוּת 

אֵלּוּ הֶרְגֵּלֵנוּ וְזוֹ צִידָתֵנוּ

לְצַד הַהֲכָנוֹת לְטִפּוּס זוּג מִתְנַהֵל בַּבַּיִת

בִּשְׁעַת הַבֹּקֶר שֶׁהִתְחַמְּמָה 

נִקְיוֹנוֹת וּמַאֲפֵי בִּינָה

וּבַשֵּׁרוּתִים

גֶּבֶר מִתְעַנֵּג תַּחַת חוֹבָה 

אִשָּׁה מִתְפַּנָּה וּמְעַשֶּׁנֶת

לִקְרַאת סֶבֶב נוֹסָף 

בְּהַר הַדְּבַשׁ.

ד"וח ראשון מסדנת שירה לנוער | רוני סומק