באמצע שיעור פסנתר | מרדכי קטן

בְּאֶמְצַע שִׁעוּר פְּסַנְתֵּר,

יֶלֶד בֵּן לֹא יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ וּשְׁמוֹ שָׁרוֹן

הִתְעַקֵּשׁ לִקְרֹא לְמֶטְרוֹנוֹם מְטַטְרוֹן;

שָׁמַע זֹאת אֶחָד הַמַּלְאָכִים וּלְיוֹצְרוֹ סִפֵּר.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָחַק וּמִצְּחוֹקוֹ הַבָּרוּא

כָּל נְשׁוֹת אֵירוֹפָּה הִתְעַבְּרוּ

וּבֵינֵיהֶן אִמּוֹ שֶׁל שָׁרוֹן, פַּעֲמַיִם!

כְּדֵי לְנַחֲמוֹ קָנוּ לוֹ אוֹפַנַּיִם,

הוּא הִתְעַקֵּשׁ לִקְרֹא לָהֶם אוֹפַנִּים בְּהַטְעָמָה קוֹלָנִית.

כָּעֵת הַבֵּיְבִּי־בּוּם הִתְפַּשֵּׁט לַיַּבֶּשֶׁת הַדְּרוֹמִית!

מַלְכוּת הָרִשְׁעָה הֵרִימָה רֹאשָׁהּ

וְהָגְתָה אָגֶ׳נְדָּה שְׁלֵמָה יְשָׁנָה־חֲדָשָׁה:

שְׁלוֹשִׁים אוֹפַנִּים שׁוֹנִים לְהָמִית, לְהַרְעִיב וּלְדַלֵּל

עַד אֲשֶׁר יֵלְכוּ רֹב רֻבָּם לַעֲזָאזֵל.

סדקים | מאורי נבו

כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם

גֵּרַדְנוּ מֵהַקִּירוֹת

אֶת הַסְּדָקִים

גֵּרַדְנוּ מֵהַדְּלָתוֹת

אֶת הַצְּבָעִים שֶׁדָּהוּ

כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם

מִלֵּאנוּ אֶת הַחֹרִים

שֶׁנּוֹצְרוּ כִּי

גֵּרַדְנוּ מֵהַקִּירוֹת

אֶת הַסְּדָקִים

כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם

מִלֵּאנוּ אֶת הַחֹרִים

וְחִכִּינוּ שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ

כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִצְבֹּעַ

אֶת הַצְּבָעִים שֶׁדָּהוּ

כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם

בִּצְבָעִים חֲדָשִׁים

וְחִכִּינוּ שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ

כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִצְבֹּעַ

עוֹד שִׁכְבָה שֶׁל צֶבַע

וְחִכִּינוּ שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ

כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהַחְזִיר

אֶת הָרָהִיטִים

לֹא אָמַרְנוּ מִלָּה

כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם

מלכתחילה | רוי יהב

יָדַעְתְּ אֲנִי אִישׁ שֶׁל מִלִּים.

נִסִּיתִי לִכְתֹּב סִפּוּר שֶׁלָּנוּ

יָפֶה. נִסִּיתִי לִכְתֹּב

אוֹתָךְ מִתְנוֹעַעַת, מִלְּכַתְּחִלָּה יָדַעְתִּי אַתְּ

מִתְנוֹעַעַת, יָדַעְתִּי

אֵין בָּךְ מַרְגּוֹעַ.

הֶרֶף אֶחָד בָּאת

שֵׁנִי עָזַבְתְּ.

כָּכָה, מִתְנוֹעַעַת.

כָּךְ וְכָךְ אֲנִי כּוֹתֵב.

הכי נמוך | ליה פון שוורצה

אַסְתָּר שָׁמִיר נִפְטְרָה רָאִיתִי וִידֵאוֹ

 אָפֹר-כָּחֹל-אִפּוּר  כָּל הָעַפְעַף

רַעֲמַת תַּלְתַּלִּים צְמוּדָה צְמוּדָה כָּל הַפַּרְצוּף

יָמִין שְׂמֹאל עִם הַגִּיטָרָה

כֻּלָּם שָׂפָם

בַּטֵּלֵוִיזְיָה פְּרָיְם-טַיְם.

גַּם הַמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ בְּתֵל אָבִיב

לֹא הָיָה נָמוּךְ מַמָּשׁ

לֹא מַמָּשׁ

רַק מַסְפִּיק נָמוּךְ

בִּשְׁבִיל פְּרָיְם-טַיְם.

מִישֶׁהוּ (בֶּטַח אָנָה) אָמַר לִי פַּעַם

הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת הִיא חוֹשֶׂפֶת בְּלִי רַחֲמִים

יֵשׁ לָהּ בַּשֶּׁמֶשׁ

אוֹ בַּצֵּל

כְּמוֹ

הַמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ בְּתֵל אָבִיב

בַּפְּרָיְם-טַיְם.

"אָז"

גַּם הָיָה

זוֹנוֹת נַרְקוֹמָנִים

נְוֵה־שַׁאֲנָן-הַתִּקְוָה-שַׁפִּירָא

רַק שֶׁאֲנִי לֹא גַּרְתִּי שָׁם

"אָז"

אוּלַי הָיִיתִי יְכוֹלָה לָגוּר

נָמוּךְ רַק בְּאֹפֶן יַחֲסִי

לִכְתֹּב עַל זֶה לַפְּרָיְם-טַיְם.

אוּלַי בִּכְלָל

הַכֹּל הָיָה נָמוּךְ יוֹתֵר,

אוֹ גָּבוֹהַּ יוֹתֵר

וְכָכָה נְוֵה שַׁאֲנָן,

לֹא הָיָה עַד כְּדֵי כָּךְ נְוֵה שַׁאֲנָן.

אַסְתָּר שָׁמִיר הָיְתָה יְכוֹלָה לָרֶדֶת שָׁם

לִשְׂרֹד כְּדֵי לְסַפֵּר.

אֲנִי גַּם יְכוֹלָה

לִשְׂרֹד אוֹ

לְסַפֵּר.

עַכְשָׁו אֲנִי מְטַיֶּלֶת בַּשֶּׁמֶשׁ וְחַם לִי

אַסְתָּר שָׁמִיר נִפְטְרָה

וַאֲנִי בָּרְחוֹב רוֹאָה

צִ'יפְּסִים

צִ'יפְּס

צִ'יפְּס

צִ'יפְּס פֹּה צִ'יפְּס שָׁם

צִ'יפְּס מִפֹּה, וְאֶחָד מִמָּקוֹם אַחֵר

אֲנִי אוֹכֶלֶת אוֹתָם עִם כָּל הַמֶּלַח

הַזֵּעָה שֶׁלִּי חוֹלֶקֶת קִיר עִם זֵעָה שֶׁלָּהֶם

אֲנָשִׁים שֶׁנִּצְלוּ בַּשֶּׁמֶן הַמְּמֻחְזָר שֶׁזּוֹרֵם מִכָּל חָבִיּוֹת הַשֶּׁמֶן הַמְּמֻחְזָר

שֶׁשּׁוֹפְכִים הָעוֹבְדִים לָרְחוֹב

מִכָּל הַפְּתָחִים הַגְּלוּיִים וְהַבִּלְתִּי גְּלוּיִים בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַצֵּל

שֶׁל הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית

 נְוֵה־שַׁאֲנָן-הַתִּקְוָה-שַׁפִּירָא

אוֹמְרִים חַיָּב לִהְיוֹת צִ'יפְּס אֵיפֹשֶׁהוּ,

עָדִיף שֶׁיִּשָּׁאֵר בִּנְוֵה שַׁאֲנָן

מִישֶׁהוּ (בֶּטַח אָנָה) אָמַר לִי

רוֹצִים לַהֲרֹס אֶת הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית

לַעֲשׂוֹת שָׁמָּה סוּזָן דָּלַל

אָז יֵלֵךְ כָּל הַצִּ'יפְּס

נְוֵה שַׁאֲנָן תִּשְׁקַע

אוֹ שֶׁתַּתְחִיל לָעוּף

בַּהַתְחָלָה אֲנִי אוּכַל לְהִשָּׁאֵר

(חַלּוֹן הִזְדַּמְּנוּיוֹת לִכְתֹּב עַל זֶה לַפְּרָיְם-טַיְם)

אִם זֶה יִשָּׁאֵר בְּאוֹתוֹ גֹּבַהּ

אִם זֶה לֹא יִצְמַח

אוּלַי אוּכַל לְטַפֵּס עַל זֶה.

אִם לֹא

אֵלֵךְ לִי אַחַר רֵיחוֹ הַמֻּכָּר שֶׁל הַצִּ'יפְּס

רֵיחַ הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית רֵיחַ הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה

שֶׁל דַּלֶּקֶת וְשֶׁתֶן אוֹ דַּלֶּקֶת בְּדַרְכֵי הַשֶּׁתֶן

בְּבַת יָם, בְּחוֹלוֹן, בְּחֵיפָה

אוֹמְרִים

כְּכָל שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר אֲנָשִׁים

צָרִיךְ לְיַצֵּר יוֹתֵר צִ'יפְּס

עָדִיף

צִ'יפְּסִים כָּאֵלֶּה

לֹא מוֹצְאִים בַּפְּרָיְם-טַיְם

גַּם אַסְתָּר שָׁמִיר כְּבָר לֹא

וַאֲנִי

מִי יוֹדֵעַ

אִם צִ'יפְּס יוֹדֵעַ

שֶׁהוּא צִ'יפְּס.

יונה | רותם אמיתי

א.

גִּבּוֹר טְרָגִי. 

זֶה בְּסֵדֶר. אֲנַחְנוּ לֹא כּוֹעֲסִים

קַח אֶת הַזְּמַן. לֹא צָרִיךְ לְהַחֲלִיט כְּבָר עַכְשָׁו

אֲבָל מָתַיְשֶׁהוּ כֵּן. 

לֹא לָנֶצַח לְהִשָּׁאֵר יָשֵׁן, 

כְּמוֹ שְׁעוּעִית יְבֵשָׁה בַּקַּרְקָעִית 

שֶׁל צִנְצֶנֶת הַיָּם הַזּוֹ.

ב.

פִּתַּחְתָּ מְיֻמָּנוּת

לְקַבֵּל חַמְצָן בְּלִי לִשְׁאֹף,

הַחַיִּים עָמְדוּ מוּלְךָ וְאָמַרְתָּ לֹא.

תִּרְאֶה כַּמָּה עָמֹק אֶפְשָׁר לִגְנֹז, לַחֲמֹק מִגְּזַר הַדִּין הָאֲמִתִּי, 

בְּהַטָּיַת אַמָּה אַחַת אֶל תּוֹךְ הַמִּפְשָׂעוֹת.

רָצִיתָ לָשֶׁבֶת בַּדָּג וְלִדְאֹג. וְתָמִיד זֶה הָיָה 

לֹא הַזְּמַן הַנָּכוֹן.

ג.

עַכְשָׁו אֱלוֹהִים הִתְעָרֵב וְתִרְאֶה מָה קָרָה.

עָשׂוּ מִמְּךָ אִישׁ רַע וְזֶה רַק בִּגְלַל שֶׁפָּחַדְתָּ מְאוֹד. מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁגַּם פַּחַד הוּא יְסוֹד

לְהַשְׁחָתָה. מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁהִתְנַקְּמוּ בְּךָ עַל כְּלוּם. זֶה שֶׁיָּדַע רַק לִשְׁאֹל. 

 כֵּן, הַיָּם קַר, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחְזִיק בּוֹ אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפָה יָבֵשׁ

אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים עַל הָרָצוֹן שֶׁלְּךָ לִהְיוֹת חָסוּי, גַּם בִּמְחִיר לִהְיוֹת מֵת,

וְזֶה סַל גָּדוֹל לִסְחֹב מֵאֲחוֹרֵי הַגּוּף.

ד.

לְאָן שֶׁלֹּא תִּבְרַח, מִישֶׁהוּ יַמְצִיא לְךָ דֶּלֶת.

ה. 

יוֹנָה, הַחַיִּים הָאֵלּוּ חַדְפַּעְמַיִם, נָכוֹן?

אַל תַּעֲשֶׂה לְזֶה פְּלַסְטִיקִיזַצְיָה, אֲנַחְנוּ מִתְכַּוְּנִים נִשְׂגָּבִים. 

הָיְתָה סֻכָּה, עַכְשָׁו יֵשׁ

תַּדְהֵמָה שֶׁל קִיקָיוֹן. עַל מָה אַתָּה מִתְחָרֵט 

כָּל הַזְּמַן. הָיְתָה סֻכָּה. אֲפִלּוּ לֹא הִבְחַנְתָּ:

מְהֻפְּנָט לְהִסְתַּכֵּל עַל מָה שֶׁיֵּחָרֵב.

ו.

(וַאֲנַחְנוּ לֹא שׁוֹפְטִים אוֹתְךָ עַל הָרָצוֹן הַיַּלְדִּי הַזֶּה. הֲרֵי

יֵשׁ בּוֹ הֲקָלָה, עוֹד שׂוּמָה שֶׁהוּסְרָה.

אֲבָל אַתָּה חַיָּב לִשְׁאֹל מַדּוּעַ הֻחְשַׁךְ, מַדּוּעַ לַח, מַדּוּעַ זֶה מְלֻכְלָךְ מִלְּכַתְּחִלָּה)

ז.

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְצַיֵּן שֶׁהָיִיתִי שָׁם 

וְיָכֹלְתִּי לִמְזֹג עָלֶיךָ אֶצְבָּעוֹת קְרִירוֹת

לְקַרְקֵף אֶת הַמָּתוֹק מִתּוֹךְ הָרֹאשׁ הַמְּרֻשָּׁת בְּמַחְשָׁבוֹת קָשׁוֹת,

מִישֶׁהוּ מִנָּה גַּם אוֹתִי. הֲרֵי. אֲבָל לֹא שַׂמְתָּ לֵב

אֵיךְ הַעֲלֵתִי לָעוֹלָה אֶת הַלֶּבֶט שֶׁלְּךָ. 

וְנֶהְפַּכְתִּי, אַתָּה יוֹדֵעַ לְמָה. כִּרְסַמְתִּי

אֶת הַגֶּזַע מִבִּפְנִים, שָׁנִים. נִשְׁאַרְתָּ לְבַד, 

צָפוּי שֶׁלֹּא הִרְגַּשְׁתָּ

אֵיךְ אֱלוֹהִים צָחַק

וְטָח וְטָח וְטָח 

וּבִקֵּשׁ שֶׁתַּבְחִין.

ח. 

הָיָה לָזֶה הֶקְשֵׁר, בָּרוּר.

הָיָה לָזֶה עָבָר, בָּרוּר.

דְּבָרִים שֶׁעָבַרְתָּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא יָכֹלְתָּ לְהַמְחִישׁ

לֹא מְסֻכָּנִים בְּמוּבָן שֶׁמִּי שֶׁשּׁוֹמֵעַ יָכוֹל לְהָבִין

מְסֻכָּנִים אֲחֵרִים

אֶפְשָׁרִיּוּת שֶׁל דְּבַר-מָה

לַהֲפֹךְ אֶת חֲבַרְבּוּרוֹתָיו, אוּלַי אַתָּה.

אֲנַחְנוּ מְבִינִים. אֲבָל הַדִּין הוּא הַדִּין. אַתָּה תֻּפְתַּע כַּמָּה דּוֹמִים הַחַיִּים עַצְמָם

לְמָשָׁל. אֲנָשִׁים בָּאִים עַל עָנְשָׁם, וְיֵשׁ שָׂכָר עַל הִתְבַּצְּרוּת כָּל כָּךְ קְפוּאָה בִּרְשׁוּתְךָ.

הָיִיתָ מַעֲדִיף רִבּוֹא אָדָם שֶׁיּוּמַת בִּשְׁנָתוֹ, וְלֹא לְהִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא עוֹד יֶלֶד אֶחָד

מֵהַמִּטָּה לְחִפּוּשׂ בְּעַצְמְךָ. זֶה מוּבָן. אֲבָל יֵשׁ דִּין עַל עֲמִידָה

מוּל הַדְּבָרִים לְלֹא תְּנוּדָה. רְשׁוּת הָרַבִּים דּוֹרֶשֶׁת תְּשׁוּבָה.

רְשׁוּת הָרַבִּים דּוֹרֶשֶׁת תְּשׁוּבָה.

אָמַרְתָּ שֶׁכּוֹחַ הוֹפֵךְ אֲנָשִׁים לְרָעִים, רְאֵה – 

כַּמָּה אַלִּימוּת נוֹסְדָה כְּשֶׁבָּהִיתָ בַּתִּקְרָה. 

וְזוֹ כֵּן אַחְרָיוּתְךָ.

אבל אם אתה מתעקש

 שִׁמְעוּ, אֲנָשִׁים טוֹבִים:

אַל נָא נֹאבַד בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה.

הוּא מְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ לִישֹׁן:

נַנִּיחַ לוֹ לִישֹׁן.

א מיתיות | מיטל אבירם

No water, no flowers, no seeds of success,

nothing to imply a gathered symbol.

A passage of reality unfolds itself,

revealing a greenhouse of satisfied rhizomes,

which are being nourished by jute fibers

That characters of human species have worn.

מה שקורה עכשיו.

מה שקורה עכשיו מעסיק אותי שעות נוספות.

הרמס זה יוקרה

אין עליו הנחות כמו שאמרה לי הדיילת בדיוטי פרי.

קניתי הרמס פומפדורוס.

אני קונגלומרט מכורח הנסיבות.

אני יושבת בתור לאירנה, מתאווה לתוספות א מיתיות.

שיש אפור מקיף אותי,

בתוכו משובצים מעוינים אפורים כהים.

או ירוקים, תלוי.

אני רעבה עכשיו. 

נשארו במגש כמה חתיכות של חסה לבנה וצ׳יפס אחד 

שהיה כהה יותר אז לא רציתי לאכול אותו.

אבל זה לא נירגע.

אני יוצאת החוצה.

מרגישה שנענשתי בשם המקורות.

והתור מתעכב.

בכל מצב צבירה, אני אקבל את עצמי.

אולי יעניין אותך גם לדעת,

שנכשלתי במשפט האותנטיות בגיל 17.

ואמת של מי אני מצטטת.

שם, בצד השמאלי של הלב, יש נתק א מיתי.

ואולי זהו הקול שנע בין הרצון למיתון למעשה

א מיתי. אולי זהו הזמן לנוע במרחבים של חלל 

שניספר בשעוני לכת כסופים 

שזזים לפי צעדי הלב הפנימיים.

שיר בוקר | סילביה פלאת'

מאנגלית לעברית: יואב עדן

אַהֲבָה הִתְנִיעָה אוֹתָךְ כִּשְׁעוֹן־זָהָב שָׁמֵן.

הַמְיַלֶּדֶת סָטְרָה בְּכַפּוֹת רַגְלַיִךְ, וְזַעֲקָתֵךְ הַקֵּרַחַת

נָטְלָה אֶת מְקוֹמָהּ בֵּין הַיְסוֹדוֹת.

קוֹלוֹתֵינוּ מְהַדְהֲדִים, מַאְדִּירִים אֶת בּוֹאֵךְ. פֶּסֶל חָדָשׁ.

בְּמוּזֵאוֹן פְּרוּץ־רוּחוֹת, עֵירֹמֵךְ

מֵצֵל עַל בִּטְחוֹנֵנוּ. אָנוּ עוֹמְדוֹת חֲלָקוֹת כְּקִירוֹת.

אֲנִי לֹא יוֹתֵר אִמֵּךְ

מֵאֲשֶׁר הָעֲנָנָה הַמְּזַקֶּקֶת מַרְאָה כְּדֵי הַרְאוֹת אֶת

הִתְפּוֹגְגוּתָהּ הָאִטִּית בִּידֵי הָרוּחַ.

כָּל הַלַּיְלָה נְשִׁימַת־הָעָשׁ שֶׁלָּךְ

מְרַצֶּדֶת בֵּינוֹת הַוְּרָדִים הַשְּׁטוּחוֹת. אֲנִי מְקִיצָה לִשְׁמֹעַ:

יָם רָחוֹק נָע בְּאָזְנִי.

זְעָקָה אַחַת, וַאֲנִי מוֹעֶדֶת מֵהַמִּטָּה, כְּבֵדָה כְּפָרָה וּפִרְחוֹנִית

בְּכֻתֹּנֶת הַלַּיְלָה הַוִּיקְטוֹרְיָאנִית שֶׁלִּי.

פִּיךְ נִפְתָּח נָקִי כְּשֶׁל חָתוּל. רִבּוּעַ הַחַלּוֹן

מַלְבִּין וּבוֹלֵעַ אֶת כּוֹכָבָיו הָעֲמוּמִים. וְכָעֵת אַתְּ מְנַסָּה 

אֶת חֹפֶן צְלִילַיִךְ:

הַתְּנוּעוֹת הַצְּלוּלוֹת נוֹסְקוֹת כְּבַלּוֹנִים.

עיזבון | רון סברי

וְאָכֵן, עֶרֶב עִזְּבוֹנְךָ הַמֻּחְלָט

נֶעֶלְמָה בְּתוֹכִי מִלָּתִי-כְּתִיבָתִי

אוֹת-אוֹת בְּמוֹחִי, קְלִפּוֹת רֵיקוֹת מֵעַצְמָן

אִם אֵינֶנִּי נִטְרֶפֶת בִּהְיוֹתִי     אָמָנוּת 

כִּי אִם בְּהֵעָדֵר יְכָלְתִּי אֲנִי

לְהִגָּלֵם בְּהַוָּיָה אַחֶרֶת כִּי 

מַהוּ אוֹתוֹ חִזָּיוֹן הַטּוֹרֵד וְנוֹתַר

מֻשָּׂג עָמוּם מִתּוֹכוֹ 

אֲנִי – רָחֵל הַכְּלוּאָה בְּמַבָּט יַעֲקֹב,

כָּל חֲכוֹת הַגָּלוּת גַּם יַחְדָּיו בְּעֵינָיו

וּרְצוֹנָהּ מִתַּמֵּר בֶּעָבָר 

לִזְמַן וּמָקוֹם.

אַהֲבָתְךָ לִי צִיר אָרְכִּי 

לִנְקֻדָּה מֻפְשֶׁטֶת בָּהּ מִתְלַכְּדִים

נִסְיוֹנוֹתַי הָרַבִּים לְשַׁלֵּב

בֵּין   

         בָּשָׂר 

                    לְבֵין 

                                 אוֹר

אִם יָדַעְתָּ, כִּי יָדַעְנוּ לְחַפֵּשׂ אֶת

הַמַּמָּשׁ; אֵין שָׁם, אֵין כָּאן.

גּוֹרַל נִיעָה בְּלֹא מָנוֹחַ, לִגְלוֹת נִצְחִית מֵהֲוָיָה,

לְהִשְׁתַּכֵּן בֵּין מַעֲבָרִים הַאִם

מִגּוֹרָלִי שֶׁאֵעָלֵם אֶל תּוֹךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פָּנִים?

כְּמוֹ לִרְאוֹת לָרִאשׁוֹנָה      לִשְׁנִיָּה    לִשְׁלִישִׁית

יִפַּח בִּי לִבִּי, יַקִּירִי לִי מִכָּל-עוֹד 

מַרְאֶה בֹּקֶר קֵיצִי

וְחָדָשׁ

מֵהֵעָדֵר תַּכְלִיתִי

לְאוֹר נְדִידָה עוֹנָתִית בִּצְחִיחוּת.

אִם לָנוּעַ, לָנוּעַ

בֵּין הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם

כָּךְ אוֹ כָּךְ – אֲנִי

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָמַדְתִּי יוֹתֵר מִנֵּצַח;

                                                   בְּעִזְּבוֹנִי הָיִיתִי כָּאן.

אם שתן רב | אן מישל פלצ'יק

אִם שֶׁתֶן רַב לֹא עָבַר 

בִּנְחָלִים מִשֶּׁכְּבָר

מְחַלְחֵל נוֹגְדָן 

רוּחֵךְ לְרוּחִי

הַמְּדַלֶּלֶת 

אָדָם 

הֵיאַךְ שֶׁלֹּא 

אֶדְבֹּק בְּעֹבְרֵי קוֹרוֹת 

חַיִּים רַבִּים מְשַׁיְּטִים בִּפְּרִימַת רַגְלַיִם

כָּל חוֹתְרִים תַּחְתַּי לָתוּר אַחַר

רוּחָם מִנֶּגֶד

אִם שֶׁתֶן רַב לֹא עָבַר