סונטה 57 | עמית בן עמי

מַהִי פְּסִיכוֹלוֹגְיָה הִיא הָאֵרוּעַ שֶׁבּוֹ מִתְנַגְּשׁוֹת

אוֹ שֶׁאוּלַי אוֹבֶדֶת הַחֲפִיפָה בֵּין הַגּוּף הַמְּדֻמְיָן

וְהַגּוּף הַמַּמָּשִׁי עַד כַּמָּה שֶׁנִּתָּן לוֹמַר זֹאת כְּלוֹמַר

לוֹמַר שֶׁהַגּוּף הַמַּמָּשִׁי הוּא מַמָּשִׁי. וְלֹא רַק הַגּוּף

הַחֲפִיפָה בֵּין פַנְטַזְיָה כָּאָמוּר מָה שֶׁמְּדֻמְיָן אוֹ

אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ מָה שֶׁמִּלִּים אוֹמְרוֹת מָה שֶׁשָּׂפָה

יוֹדַעַת לְאָרֵחַ אוֹ פָּשׁוּט יוֹדַעַת לְבֵין וּבְכֵן כָּל הַשְּׁאָר

כָּל מָה שֶׁמְּסָרֵב בְּנִימוּס לַהַפְשָׁטָה תּוֹדָה אֲנִי כְּבָר

שָׁתִיתִי וַאֲנִי חַיָּב כְּבָר לַחֲזֹר הַבַּיְתָה יֵשׁ לִי הָמוֹן

עֲבוֹדָה לַעֲשׂוֹת וְהָעֲבוֹדָה הַזּוֹ הִיא פְּסִיכוֹלוֹגְיָה כִּי אַחֲרֵי

הַהִתְנַגְּשׁוּת מוֹנַעַת אֶת הַנְּפִילָה עוֹד פַנְטַזְיָה וְאֶפְשָׁר

לִשְׁאֹל נוּ מָתַי כְּבָר תִּפֹּל מָתַי מָתַי כְּבָר תִּפֹּל אֶפְשָׁר

לָמוּת כַּמָּה שֶׁאַתָּה לֹא נוֹפֵל תִּפֹּל כְּבָר פֹּל עַל הַקַּרְקַע

בִּמְקוֹם לִפֹּל עַל הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ עַל הַהוֹרִים עַל הַמִּשְׁפָּחָה.

אנטרופיה | עמרי גנשרוא

אָטוֹמִים קְטַנִּים חוֹלְפִים וְנִתְקָעִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי, הַמָּתֵמָטִיקַאי אוֹמֵר:

אֲנַחְנוּ צֵרוּפֵי מִקְרִים שֶׁל אֵינְסְפוֹר חֶלְקִיקֵי כְּלוּם.

אֲנִי מַשְׁתִּיקָה אוֹתוֹ בִּנְשִׁיקָה. צְבִיר הַחֶלְקִיקִים הַזֶּה

נִמְשָׁךְ אֶל צְבִיר הַחֶלְקִיקִים הַהוּא.

לְהִתְנַגְּשׁוּת מֵהַסּוּג הָרוֹמַנְטִי

נִקְרָא אַהֲבָה. הָאֶנְטְרוֹפְּיָה תְּחַכֶּה.

מרצה לא אורח | אפרת מישורי

רַק מִישֶׁהוּ מִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ, מַגְנִיב מַבָּט אוֹ חִיּוּךְ וְהִיא תִּהְיֶה מוּכָנָה לָלֶכֶת אִתּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם.

הִיא כְּבָר הָלְכָה, כַּמָּה פְּעָמִים הָלְכָה. מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָלְכָה. עַד סוֹפוֹ הָלְכָה.

כַּמָּה פְּעָמִים הָלְכָה, זֶה נָכוֹן, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא הִתְחִילָה לָלֶכֶת. תָּמִיד רָצְתָה שֶׁיִּמְזְגוּ אוֹתָהּ אֶל הָעוֹלָם כְּמוֹ תִּינֹקֶת, קְשׁוּרָה לְאַגָּנוֹ הֶחָזָק שֶׁל הוֹלֵךְ אוֹ הוֹלֶכֶת, מֻרְכֶּנֶת אֶל הַמַּרְאוֹת וְהַקּוֹלוֹת. בֵּינְתַיִם הִיא רַק מוֹזֶגֶת, לֹא נִמְזֶגֶת. מוֹזֶגֶת אֶת הַנּוֹזֵל הַיָּקָר שֶׁלָּהּ אֶל הַחֲלָלִים שֶׁל הָאַחֵר.  מְבַשֶּׂמֶת אוֹתוֹ וּמִתְנַדֶּפֶת עַד הֵעָלְמוּת מֻחְלֶטֶת.

אַחַר-כָּךְ בָּא הַזַּעַם הַנּוֹרָא. הַהֲבָנָה שֶׁעוֹד לֹא הִתְחִילָה. הַהֲבָנָה שֶׁרַק יָצְרָה אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהַתְחִיל, אֲבָל כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי וְהִיא עָמֹק עָמֹק בִּסְבַךְ גִּידָיו וּשְׁרִירָיו, שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּקִיּוּמָהּ, שֶׁל מִי שֶׁמַּשְׁמִיעַ אֶת עַצְמוֹ עַל הַבָּמָה הַשְּׁבִירָה שֶׁל גּוּפָהּ וְנַפְשָׁהּ. מַרְגִּישׁ טוֹב, מַרְגִּישׁ חַי, מַרְגִּישׁ עָטוּף, שָׂם גְּבוּלוֹת, מַנְעִים, מַתְנֶה תְּנָאִים, מַכְאִיב, מֵיטִיב, מֵעִיר הֶעָרוֹת, מַדְרִיךְ בְּקוֹל שֶׁל מַרְצֶה לֹא אוֹרֵחַ, מְבַקֵּשׁ בְּקוֹל שֶׁל בַּעַל בַּיִת

שֶׁתֵּלֵךְ

קרקטוא | עמנואל יצחק לוי

בְּצַד אַחֵר שֶׁל הָעוֹלָם

יֶשְׁנוֹ הַר גַּעַשׁ קְרָקָטוֹאָ,

שֶׁאִם אַעְפִּיל לְפִסְגָּתוֹ

וְאַבִּיט אֶל קַרְקָעִיתוֹ הַבּוֹעֶרֶת

אֵדַע, סוֹף סוֹף, מַהוּ רְצוֹנִי שֶׁלִּי.

אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת

כְּיָוָן שֶׁמִּישֶׁהִי כְּבָר דָּחֲפָה אוֹתִי פַּעַם אֶל הַקַּרְקָעִית

כְּדֵי לָדַעַת מָה רְצוֹנָהּ הִיא.

וְאִלְמָלֵא הָיִיתִי בְּקַרְקָעִיתְךָ הַבּוֹעֶרֶת

כַּמָּה הָיִיתִי מַבִּיט בְּךָ, קְרָקָטוֹאָ- –

עַד שֶׁהָיִיתָ שׁוֹקֵעַ בַּיָּם.

מִקַּרְקָעִיתְךָ אֲנִי רוֹאֶה

רַק אֶת פְּנֵיהֶם שֶׁל הָאֲחֵרִים

הַמְּחַפְּשִׂים בְּעֵינַי אֶת רְצוֹנָם שֶׁלָּהֶם.

מזמור לאל האב | ג'ון דאן | תרגום: עדו ניצן

הַאִם תִּמְחַל עַל חֵטְא, לִפְנֵי עִדָּן

      בֻּצַּע, אַךְ הוּא חֶטְאִי, לִי הוּא שַׁיָּיךְ?

הַאִם תִּמְחַל עַל חֵטְא שֶׁכְּמוֹ רוֹדָן

      שׁוֹלֵט הוּא בִּי, אַף כִּי פִּלַּלְתִּי: "שְׁכַח"?

            בְּתֹם הַדִּין לֹא נָח הַדָּן,

                  הַדִּין נִמְשָׁךְ.

הַאִם תִּמְחַל לִי עַל הֲדָחָתָן

      שֶׁל נְפָשׁוֹת, חֶטְאִי אוֹתָן נָשַׁךְ?

הַאִם תִּמְחַל עַוְלוֹת, שֶׁקְּצָת נֶגְדָּן

      עָמַדְתִּי, עַד גּוּפִי שׁוּב בָּן נִמְשַׁח?

            בְּתֹם הַדִּין לֹא נָח הַדָּן,

                  הַדִּין נִמְשָׁךְ.

כִּי חֵטְא הַפַּחַד בִּי מֵעֵת אַבְדָן,

      בְּתֹם תִּקְווֹת חַיַּי, עַל חוֹף אוּשְׁלַךְ,

הַבְטַח כִּי עֵת נִשְׁכָּח אֶשְׁכַּב פְּרַקְדָּן,

      בִּנְךָ, אוֹר עַד, כְּמוֹ תָּמִיד יִזְרַח;

            וְאָז הַכֹּל יִיתַם, הַדָּן,

                  פַּחֲדִי שָׁכַךְ.

מקום | אודיה רוזנק

אוֹר גּוֹוֵעַ

הַכָּתֹם הַגָּדוֹל הַנִּצְחִי נִדְמֶה שׁוֹקֵעַ

מִבַּעַד לַתְּרִיסִים, הַשָּׁקוּף

מְהַבְ הֵב.

רַפְסוֹדָה מַכְחִילָה

אוֹר דּוֹעֵךְ

זִקָּה טוֹבַעַת

(אֲנִי לֹא מְנַסָּה לְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת)

בְּהִינָנִי אֵינֶנָּה.

אֲוִיר כָּסוּף, חָלָק, אָפֵל

קַר. טָחוּב וּמֵשַּׁעֶל.

גִּשּׁוּשִׁים בְּתוֹךְ הַכְּלוּם.

הִבָּלְעוּת בְּתוֹךְ הַצֵּל.

ב צוּרָה | מישל פלצ׳יק

דּוֹבַבְתִּי סָרָה לֹא שִׁחַתִּי דְּבַר מָה

מָחוֹג לְחוּד הוֹרָה כַּמָּה

קִרְקֵר הַזְּמַן כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ

וְלֹא כִּלְכֵּל בִּי נַחֲלָה

*

              זֶה לֹא עִנְיָן לִמְמַדִּים וּפְעָרִים בָּם

      מִלּוּט וּמֶלֶט אֵינָם גּוֹלִים כְּשֶׁלֹּא נוֹגֵעַ, בְּעֶצֶם

*

אֵין לִי עִנְיָן בַּחֲסָכִים

הַמַּגָּעִים חָדְלוּ כְּשֶׁלְּעַצְמָם

נוֹגְעִים. יֵשׁ יְחָסִים שֶׁטִּיבָם

יִחוּס

וְלוּ

           אֵין דָּבָר     לוּ     

רַק מִתְנַחֲלִים רוֹקְמִים לָזֶה צוּרָה

***

יֵשׁ שְׁמִיטָה דּוֹרֶשֶׁת יִדּוּי אֲרָצוֹת

מַשְׁמָע אָשׁוּט לָעַד

בְּסָּמַבִּיטְיוֹן

עניין סופי | נעם טל

רְאִי, לַיְלָה יִרְדֹּף לַיְלָה וְהַיּוֹם

בְּיוֹם אַחֵר יַצְלִיף

וְרֹאשֵׁךְ בְּתָוֶךְ זֶה וָזֶה יִהְיֶה

כָּפוּף-מוּרָם-כָּפוּף

מֶזֶג הָאֲוִיר הוּא עִנְיָן סוֹפִי.

אֶת מָה שֶׁצּוֹרְחוֹת הָרֵאוֹת לֹא תּוּכְלִי לַהֲרֹג.

אַתְּ יוֹדַעַת, אַתְּ מַטְבִּיעָה אֶת זֶה כְּמוֹ לְהַטְבִּיעַ דָּג

אִי אֶפְשָׁר

עוֹררוּת | רוי יהב

מִינֵי פְּסוּקִים אָנוּ קוֹרְאִים יַחְדָּיו

קוֹרְאִים בַּלַּיִל קוֹרְאִים עִם שַׁחַר

בַּעֲלָטַת הַחֶדֶר מְדַמְדֵּם

מְהַמְהֵם הַנֶּאֱמָר בְּרֶטֶט קוֹל דַּק־דַּק

רַק הַכַּסְפִּית מִזְדַּקֶּפֶת, מְרִימָה רֹאשָׁהּ.

מִינֵי קוֹרְאִים קוֹרְאִים פְּסוּקִים בָּהֶם

אָנוּ מוֹפִיעִים עִם שַׁחַר

וּבַלַּיִל זֹהַב הַחֶדֶר נוֹצֵץ בְּאוֹר דַּק וּמְעַקְצֵץ

בְּמַעֲלֵה הַגֵּו, טַעַם הַמִּלָּה דְּיוֹ

עַל הַלָּשׁוֹן מִינֵי פְּסוּקִים נֶאֱמָרִים בִּלְשׁוֹן שׁוֹפְטִים

חוֹרְצִים דִּינֵי, בָּאוּלָם וְעַל בָּמָה

הַכִּסֵּא, הַפַּטִּישׁ, הַגְּלִימָה, דְּמוּת נֶעְלָמָה

לוֹחֶשֶׁת גְּזָר, מֻתָּר הוּא מִי

הַשָּׁר בְּקוֹל מִינֵי פְּסוּקִים, כָּל מִינֵי פְּסוּקִים

הָעוֹסְקִים בַּקֹּדֶשׁ שֶׁבַּחוֹל  –

אָנוּ יוֹשְׁבִים מְעֻרְטָלִים בַּעֲלָטַת הַחֶדֶר

וּסְבִיבֵנוּ הַשֵּׁדִים וְהַמָּחוֹל, רַק קוֹל

דַּק־דַּק הַנֶּאֱנָק מִן הַדְּמָמָה

כְּמַחְנָק בְּלֵב הָאֲדָמָה, הַגּוּף זוֹכֵר

אֶת שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּא, אֶת הֶעָפָר

יְמֵי טְרוֹם הַנְּשִׁימָה

אֶת נְעִימַת הָרוּחַ בְּעֵת שִׁלּוּחַ הַנְּשָׁמָה.