מתוך מחזור ״עיר-דוד״ | רות פוירשטיין

* 

אַתָּה זְמַן-הֶעָתִיד מִתְמַמֵּשׁ בִּרְחוֹבוֹת עִיר-

דָּוִד, אֲהוּבִי, אַתָּה נֶצַח מוּצָק וּמַחְרִיד,

זְמַן בִּוְרִיד הַהוֹוֶה מִתְאַבֵּן – 

וְדַרְכּוֹ תִּתְבּוֹנֵן בִּי כְּאַב וּכְבֶן.

אֲהוּבִי הַמְּזֻמָּן לִי בְּטֶרֶם הַזְּמַן זָע-כּוֹכָב, אֲהוּבִי

הֶחָלָל שֶׁסְּבִיבוֹ בְּשָׂרִי סָב, עֵינָיו הֵן עֵינַי לְהַבִּיט

בִּי כְּאֵב כָּל-בָּשָׂר וּצְבָת הֶדֶק הַבְּרִית. 

בִּרְחוֹבוֹת-עִיר דָּוִד כְּשָׁבִיט, מְנֻסָּר 

הָעוֹלָם קַו לִפְנֵי וְאַחֲרֵי הוּא עָבַר 

בְּשַׁמָּי, ויָדָיו עַל הַגַּב, הַיָּרֵךְ, –                         

רוּחוֹ רֶשֶׁף-שׁוֹשָׁן וְגוּפוֹ מִתְאָרֵךְ 

אֶל גּוּפִי. בִּיפִי לֵב הָעוֹלָם הַמֻּתָּר 

מִתְכַּנֵּס וְנוֹשֵׁק מִן הַצַּד הַנִּסְתָּר, וְעוֹרִי 

מְעֻטָּר בְּזִכְרֵי-אֶצְבָּעוֹת –

 בִּי נָקַב תַּדְהֵמָה           

כְּרִקְמָה שֶׁל דְּמָעוֹת.

יֶלֶד-שִׁיר אֲהוּבִי, יֶלֶד שִׁיר נֶחָמָה,

נֶאֱבַדְנוּ אוֹתוֹ הַמַּבּוּל וּמְהוּמָה 

הֶאֱצִילָה בִּלְבּוּל בִּשְׂעָרֵנוּ כְּצֵל, 

אֱלֹהִים הָאֶחָד שְׂמֹאל-יָמִין הִתְפַּצֵּל, 

וּרְצוֹנוֹ צַר וְצַעַר וְרַעַשׁ כְּלָבִים,

סְחִי אֱלוֹהַּ מִרְמָה שָׂם בִּכְסוּת אוֹהֲבִים –

רְחָבִים כְּמִזְבֵּחַ הָדוּר וּמְאֻבָּן, 

תְּאֵבִים וּרְעֵבִים כְּמוֹ אֵשׁ לְקָרְבָּן.

אֲהוּבִי, הַחֻרְבָּן מִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ,

גּוּפִי נֶפֶשׁ חַיָּה וְגוּפְךָ מִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת

כְּמוֹ הָיִיתָ כָּאן אָז וְתָמִיד, אוֹת 

נִכְתַּב טֶרֶם-עֵת זְמַן עָתִיד.

תמד הלילה | בן אייזנשטיין

בְּאוֹתָם עַרְבַּיִם

נִדְרַךְ בְּגַת הָרָקִיעַ

הֵחֵל נִגָּר תֶּמֶד הַלַּיְלָה

צוֹעֵד עַל חֶשְׁכָתוֹ

בְּטִפְטוּף אִטִּי

מְפַעְפֵּעַ לְתוֹךְ וְרִידַי

וְלַחֲלַל הַגָּדוֹל בְּקִרְבִּי

וְלֹא נוֹדַע

וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּא אֵלָיו הַלַּיְלָה

כִּי אִם הַחֹשֶׁךְ אֲשֶׁר הָפַךְ צְמִיגִי כַּזֶּפֶת

וְתִמָּהוֹן הַלֵּב

אֲשֶׁר הָפַךְ לָפוּת

קלאס (לרומן הנער) | רומן אייזנברג

קְסִילוֹפוֹן בַּרָגוּעַ, רִיקְמָה שֶׁל אוֹרוֹת דֶּרֶךְ וִיטְרָאז’, לְבוּשׁ קַז'וּאָלִי רִישְׁמִי, הַכֹּל בְּטִירָה,

בְּצָרְפַת, בַּקָאנְטְרִי סַיִיד, אֵזוֹר הַסְפָר, שִׂיחוֹת סָלוֹן, אַסְפֶּסֶת, פָּרוֹת לוֹחֶכוֹת,

וְאִימָּא שֶׁלְּךָ בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה עִים מִיכְנָסַיִים לְמַטָּה וְתוֹר לָקוֹחוֹת.

הבית ברחוב עובדיה 25 בירושלים ובתוכו השיר "תמונה של נערה יפנית" | רוני סומק

היציאה | שחף ארז

אֵצֵא מִגּוּף נֵאַנְדֶּרְתָּלִי?

מֻכְרָח אֲנִי לָצֵאת 

לִפְנֵי הָאֲנִי 

נִצְרָב בְּעֹמֶק קַרְחוֹן

וְלֹא אוּכַל יוֹתֵר 

לְהַפְטִיר לְהַפְצִיר 

לֹא אֲנִי לֹא אֲנִי לֹא אֲנִי 

אֵיךְ נִפְלָט מִזֶּה 

כְּפוֹר הַחוּץ

חַיּוֹת מְשׁוֹטְטוֹת 

אֲנָשִׁים מְיַלְּלִים מָה גּוֹרָל 

מַגִּיעַ לָנוּ 

הֵן נוֹלַדְנוּ 

הֵן חַיִּים מֵתִים אֲנַחְנוּ

אֵיךְ אֵצֵא אֶל תְּאוּרַת רְחוֹב 

אֲקַבֵּל אֶת אוֹת צִלִּי 

אַחַר כָּל זוֹ בַּקָּשָׁה חוּצָנִית 

אֲטַפֵּס מֵעַל קִיר 

נִמְשָׁךְ כְּאַל זְמַנִּי 

הֵיכָן הַחוּץ 

הֵיכָן מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל שֵׁנִי

חַדִּים חַדִּים נִקְרָע בָּעוֹר 

גָּלוּי פֶּתַח צַר 

מָה נִקְלָט פְּנִימָה 

מָה נִפְלָט אָבַד 

רָפוּי אֵצֵא כִּלְאַחַר יָד 

מוֹתִיר תְּפִלָּה תְּפֵלָה 

אֵיךְ אֵצֵא מִזֶּה 

וְאֵין עֲלֵה תְּאֵנָה לְכַסּוֹת בּוֹ 

מְבוּשַׁי גְּלוּיִים מִן הַלֵּב.

אֵצֵא עַתָּה.

אַתָּה תֵּצֵא מִזֶּה

*  | עידו לוקר

עָמֹק בַּלַּיְלָה, אֲנִי מְצוֹתֵת לַעֲצֵי הַתָּמָר שֶׁעַל אִי הַתְּנוּעָה.

אֶצְבְּעוֹת הַסַּנְסַנִּים מַרְפּוֹת אֲחִיזָתָן וְשׁוֹמְטוֹת תְּמָרִים אֶל הַכְּבִישׁ,

אֶל מִכְלוֹל הָאֵבָרִים הַמְּמֻנָּעִים שֶׁל תְּנוּעַת הַבֹּקֶר.

דִּמְמַת פְּגִיעַת הַפְּרִי בָּאַסְפַלְט פּוֹעֶלֶת עָלַי כְּמוֹ תְּרוּפַת הַרְגָּעָה, 

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא לָקַחְתִּי.

וּבִרְגָעִים אֵלּוּ

מָה שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ בְּאוֹר

מַמְשִׁיךְ לְהִתְקַיֵּם.

קינה א | הדסה חוה פרומר

לְרַחֲמֵי אֵל, לַעֲזָאזֵל, שֹׁךְ קוֹל בְּאָחוֹת אַחְוֹתׇיִּים!           

תְּלוּשַׁת רִיסִים, שֶׁכֹּה רוֹאָה, מִי זָבַד אֶת מְאוֹדָהּ בְּהִלּוּלַת עֵינַיִם? 

קִּינָה עַל חֲלִישׁוּת רְצוֹנָהּ הַטּוֹב.

מתוך מחזור ״מה הסיכויים״ | עינת שחק

*

דּוֹקְטוֹר לְכַלְכָּלָה תִּשְׁעִים וְשִׁבְעָה

אֲחוּזֵי הַתְאָמָה בְּגַן

קִרְיַת סֵפֶר

יַתּוּשִׁים יִלְּלוּ

הַבֵּינוֹנִיִּים נִשְׁאָרִים בָּאָקָדֶמְיָה עָקַצְתִּי

אַחֲרֵי שְׁנָתַיִם הֵקִים קֶרֶן הוֹן סִכּוּן

הִשְׁאִיר אוֹתִי מְחַשֶּׁבֶת

מָה הַסִּכּוּיִים לְהִתָּקֵל בּוֹ 

שׁוּב

פיוט לשמחת תורה (לפי פרשות השבוע) | חיים ראובן

בְּרֵאשִׁית זְוָעוֹת

נֹחַ הִקְשִׁיב לַמּוֹדִיעִין

לֶךְ לְךָ לַמָּמָ״ד

וַיֵּרָא זְוָעוֹת 

חַיֵּי שָֹרָה גְּלִידָה

תּוֹלְדֹת הָאַנְטִישֵׁמִיּוּת

וַיֵּצֵא מִמָּמָ״ד

וַיִֹשְלַח וַטְסְאַפּ

וַיֵּשֵׁב שָׁעוֹת בְּפַחַד מַוֶת

מִקֵּץ הַיָּמִים

וַיִּגַּשׁ לַמָּמָ״ד

וַיְחִי טֵרוֹר

שְׁמוֹת הַקָּרְבָּנוֹת

וָאֵרָא זְוָעוֹת

בֹּא לַמָּמָ״ד

בְּשַׁלַח טֵלֶגְרַם

יִתְרוֹ עָשָֹה רֵפוֹרְמָה

מִֹשְפָּטִים בֵּין־לְאֻמִּיִּים

תְּרוּמָה לִמְפוּנִים 

תְּצַוֶּה עַל הַחַיָּלִים לִכְבֹּשׁ

כִּי תִשָֹּא אֶת הַחֲטוּפִים הַבַּיְתָה

וַיַּקְהֵל אֶת מִֹשְפְּחוֹת הַחֲטוּפִים

פְּקוּדֵי טְרַאמְפּ

וַיִּקְרָא זְוָעוֹת

צַו 8

ֹשְמִינִי עֲצֶרֶת

תַּזְרִיעַ מֵחַיָּל נִפְטָר

מְצֹרָע מִפִּטְרִיָּה בְּמִנְהָרָה

אַחֲרֵי מוֹת הַקָּרְבָּן גוּפָתוֹ אֵינָהּ מְזֹהָה

קְדוֹשִׁים בְּבַיִת שְלִיֹשִי

אֱמֹר בְּסֵדֶר

בְּהַר הַבַּיִת

בְּחֻקֹּתַי הַשְׁמֵד אֶת עֲמָלֵק

בְּמִדְבַּר פּוֹגְרוֹם

נָשֹׂא אֶת הַחֲטוּפִים 

בְּהַעֲלֹתְךָ לְהַר הַבַּית 

ֹשְלַח לְךָ בְּסִיגְנַל

קֹרַח קוֹרֵעַ שַׂקֵּי קֶמַח בְכֶרֶם שָׁלוֹם 

חֻקַּת מְדִינַת יִשְֹרָאֵל 

בָּלָק לֹא לָקַח אַחְרָיוּת

פִּינְחָס יִזדַּיֵּן (עִם נֶשֶׁק)

מַטּוֹת צַהַ״ל 

מַסְעֵי וִיטְקוֹף

דְּבָרִים מִדַּרְדְּרִים

וָאֶתְחַנַּן לְֹשִחרוּר הַחֲטוּפִים

עֵקֶב הַמַּצָּב

רְאֵה זְוָעוֹת

שׁוֹפְטִים בְּהָאג

כִּי-תֵצֵא לְרִילוֹקֶיְשֶׁן

כִּי-תָבוֹא לְמָקוֹם בָּטוּחַ יוֹתֵר

נִצָּבִים לְהַנְחָיוֹת פִקּוּד הָעֹרֶף

וַיֵּלֶךְ לַמָּמָ״ד

הַאֲזִינוּ אַזְעָקוֹת

וְזֹאת הַבְּרָכָה שֶׁל בִּיבִּי הַמֶּלֶךְ

*  | עמרי דנינו

עֶצֶב זַלְעָפוֹת עָלַי
שֶׁיַּעֲרִי דַּק
וּדְאָגָה מְנַקֶּרֶת בִּי רֹאשׁ
(הַכֹּל קוֹרֵס אֶל הַכֶּתֶר)
מַבָּטִי עוֹצֵם וּמִצְטַמְצֵם
שְׁמִיעָתִי חַדָּה כְּנֵץ רָעֵב
וּמֵעֵבֶר אֶל הֲרֵי זְמַן
(שְׁלוֹשָׁה עֲשׂוֹרִים וְיוֹתֵר אִם לְדַיֵּק)
קְרִיאַתָּ שֶׁל אִמִּי – צְוָחוֹת אַיָּלָה נִצּוֹדָה
עָמְרִי
עָמְרִי
עָמְרִי

קוּם

טלטולים | דיאז יור

יָמִים שֶׁל לֵילוֹת מְעוּטֵי שֵׁנָה

רְגָשׁוֹת מְטַלְטְלִים בַּבֹּקֶר זֶה

הִתְכַּוְּצוּיוֹת שְׁרִירִים מְשֻׁנָּה

רְעִידוֹת נוֹזְלִים

הִשְׁתּוֹלְלוּת פְּרָאִית שֶׁל דָּם בִּזְרִימָה

בַּבֹּקֶר זֶה

בְּפַּארְק הַחֻרְשׁוֹת חוֹרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת

בְּרִיחָה אֵקוֹלוֹגִית מִמַּחֲשָׁבוֹת מַטְרִידוֹת

נְשִׁימוֹת עֵינַיִם אֲדֻמּוֹת עֲצוּמוֹת

מַרְגִּישׁ בְּתוֹכִי בִּתְנוּעָה מְשֻׁנָּה

כְּאִלּוּ שֶׁהָרוּחַ מְקַבֶּלֶת צוּרָה

הוֹלֶכֶת עַל שְׁתַּיִם בִּתְנוּעָה חֲרִישִׁית

וּקְלִילָה

חִכּוּךְ שִׁפְשׁוּף עָדִין בְּבִטְנִי

פּוֹקֵחַ אֶת עֵינַי

חֲתוּלָה שֶׁטִּפְּסָה וְהִתְיַשְּׁבָה עַל רַגְלֵי

הֶכֵּרוּת רִאשׁוֹנָה

אוּלַי תְּאוֹמַת נַפְשִׁי

בעיית שלושת הגופים | אן מישל פלצ'יק

בְּעָיַת שְׁלֹשֶׁת הַגּוּפִים שָׁבָה לִבְצֹעַ בִּי 

פִּתְרוֹנוֹת חֲזָרָה עַל שְׁגָגוֹת תְּפִיסָה שֶׁל גְּדָלִים 

עֲצָמִים    אֵינָם    פְּעָלִים    אֵינָם    תְּאָרִים 

שֵׁמוֹת  –  הַכֹּל מִשֵּׁמוֹת נִגְמָר וּמַתְחִיל

                                                        *

                                                          לְבַעֵת אֶת הַדַּעַת. מָה רַע הֱיוֹת הָאָדָם 

                                                          מְדַבֵּר אֶת עַצְמוֹ מְדַבֵּר אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת 

                                                          עַד יֵדַע לֹא יֵדַע וְאָז רַע הֱיוֹתוֹ

                                                          לְבַדּוֹ יוֹשֵׁב       אָנָּא,  שְׁבִי עִמִּי רוּחַ,

                                                          הַמִּרְוָח מְעוֹרֵר בִּי חֲשָׁשׁ שֶׁלֹּא נוֹתַר 

                                                          מָקוֹם

גשר מיראבו | גיום אפולינר | תרגום: איתמר גריילסאמר

תַּחַת גֶּשֶׁר מִירָאבּוֹ זוֹרֵם הַסֵּין

וְאַהֲבוֹתֵינוּ

הַאִם אֶזְכֹּר שֶׁאֵין

סֵבֶל בְּלִי שִׂמְחָה אַחֲרֵי כֵן

בָּא הַלַּיְלָה תִּקְתֵּק הַזְּמַן

יָמִים חוֹלְפִים אֲנִי עוֹד כָּאן

פָּנִים מוּל פָּנִים נִשָּׁאֵר יָד בְּיָד

בִּזְמַן שֶׁמִּתַּחַת

לְגֶשֶׁר זְרוֹעוֹתֵינוּ נָד

נַחְשׁוֹל שֶׁעָיַף מִמַּבְּטֵי הָעַד

בָּא הַלַּיְלָה תִּקְתֵּק הַזְּמַן

יָמִים חוֹלְפִים אֲנִי עוֹד כָּאן

הָאַהֲבָה חוֹלֶפֶת כְּמַיִם זוֹרְמִים

הָאַהֲבָה חוֹלֶפֶת

הַחַיִּים כֹּה אִטִּיִּים

וַחֲלוֹמוֹתֵינוּ כָּל כָּךְ אַלִּימִים

בָּא הַלַּיְלָה תִּקְתֵּק הַזְּמַן

יָמִים חוֹלְפִים אֲנִי עוֹד כָּאן

עוֹד יוֹם וּשְׁבוּעַ חוֹלְפִים בְּלִי הֶבְחֵן

הֶעָבָר לֹא יַחְזֹר

אַהֲבוֹתֵינוּ אַף הֵן

תַּחַת גֶּשֶׁר מיראבו זוֹרֵם הַסֵּין

בָּא הַלַּיִלה תִּקְתֵּק הַזְּמַן

יָמִים חוֹלְפִים אֲנִי עוֹד כָּאן